"עולה בנפח כי מיציתי את האופנוע", משפט שאני שומע לעתים די תכופות, בעיקר מאנשים צעירים בני גילי שמתחילים על אופנוע יחסית קטן (250/300/500 סמ"ק), ורוצים לעלות בנפח, כדי "לרכב עם הגדולים", כדי להרגיש מה זה אופנוע סופרספורט, עוד שלל סיבות. אבל לא רק הם, גם חבר'ה עם נפחים גדולים יותר (700 ומעלה) ממצים את האופנועים שלהם ורוצים לעלות מעלה...אבל למה?

אני הגעתי לא מזמן למה שחשבתי באותו רגע זו נקודת "מיצוי האופנוע". הצמיג האחורי כולו "סגור", המהירות הסופית נבדקה, רגליות גורדו, כבישים ספורטיביים נחוו, טיולים ארוכים בהרכבה בוצעו...מה כבר נשאר לי לעשות עם האופנוע הזה? בנוסף, הייתי בתהליכי הוצאת רשיון A, ואופנוע ה-650 סמ"ק עליו למדתי משך אותי למשהו עם יותר גרגור בסל"ד נמוך מהטווין המקבילי של העז. דפדופים קבועים באתרי יד שניה, החל מהורנטים ו-DRים, כלה בבנדיטים ו-SVים, בדקתי את כל מה שמשך את העין...אבל שום דבר לא משך את העין.

אני לא יודע למה, אבל גם אחרי שכביכול "מיציתי" את העז, אחרי שחווינו יחד 20 אלף ק"מ בחום אימים וסופות אימתניות, בפיתולי הצפון ושבילי העפר של הדרום, לבנטל והכנרת וגם לפונדק של הכושי בדרך לאילת...ואז הגעתי למסקנה מוזרה, אולי אשאר איתה אחרי הכל? היא מניעה בבוקר ולא מתלוננת, מושכת מבטים למרות היותה תיכוניסטית בגיל, סוחבת יפה בהרכבה, מספיק ספורטיבית במראה כדי להסתובב עם הקהל המתגרזן ומספיק רטרו כדי לספק את האהבה שלי לכלים ישנים...הרבה אופנועים קורצים לי, על הרבה מהם רכבתי, מהארלי בעל מנוע 900 סמ"ק אימתני, לסופרספורט 4 בשורה ששר בסל"ד גבוהה, לסופרמוטו כיפי וקליל ועד לנייקדים הכבדים שרוצים להרים את הגלגל מעלה בכל משיכת גז...אבל הם לא שלי, הם לא העז.

עוד מישהו מרגיש כמוני? שפשוט מצא את האופנוע שלו, ואינו רואה סיבה להחליף, לעלות או לרדת בנפח, כי פשוט האופנוע שלו עושה את כל מה שהוא רוצה ומתאים בדיוק בשבילו? או שהיה לכם אופנוע שכזה והחלפתם, ואתם מצטערים על זה? אשמח לשמוע