על הבדל של שני קליקים - כיוון בולמים

עם הקילומטרים שהולכים ונצברים, וירידת ההתלהבות, מתחילה להתגבש זהות למכונה, על הצדדים המדהימים, והפחות.
לאחרונה שמתי לב שהאופנוע קופצני ובועט, במיוחד על מהמורות ובורות בזמן הטיה, אך לא רק. מה גם שלוקח לו יחסית הרבה זמן להתאושש לאחר מעבר ככזה. לעיתים הדבר התלווה בפרונט לא סגור על עצמו, מתנדנד ומרגיש "קל" מדיי. עדיין לא ברמה מאיימת אך אינו נוסך ביטחון במיוחד.
סיטואציה מפחידה אחת שכמעט העיפה אותי ובהמשך גם גרמה לבהלה למורכבת ששטפה אותי בכל מיני איחולים. פחדה המסכנה.
הכיוון היה ברור - בולמים.
קצת היסטוריה: ה- ZZR דור 1 הייתה מכונה טובה וקיצונית אך לא מלוטשת דיו, כאשר הבטן הרכה, תרתי משמע, הייתה בולמים פשוטים ורכים יחסית שלא הצליחו להתמודד עם הכוחות שהמכונה ידעה לייצר. המון בעלי דור 1 ביצעו שינויים וכיוונונים כאלו ואחרים, כאשר פתרונות שנחשבו כטובים כללו החלפת מכלולים פנימיים (קפיצים מחוזקים, שימסים, שמן ועוד) לפחות.
עם הצגת הדור השני, קוואסאקי טיפלה בנקודה הזו באופן מהותי, שיפרה את איכות המכלולים ועמידותם. יש שיגידו ששיפרה מדיי, לצד הנוקשה של הסקאלה.

כאשר ניגשתי לבעיה, חשבתי תחילה על לגשת לסדנה ייעודית, בהשראת הכתבה על שיפור בולמי ה- MT-09 אך היות ומדובר בתהליך ממושך של התאמה אישית דרך ניסוי וטעיה העדפתי לעשות את זה לבד, ללמוד ולהכיר תוך כדי. חמוש בידיעה כי פעולה נתמכת בידע ועקביות, תוך שמירה על כללים ברורים ושימוש בכלים נכונים, קרוב לוודאי שלא תסתיים באסון.

בתור התחלה, היית אמור לכוון את ה- SAG. היות ואין אנשים זמינים בסביבתי, עשיתי כמה הנחות מושכלות ולפיהם הורדתי את עומץ הקפיץ הקדמי ב- 1 מ"מ, באחורי לא נגעתי מסיבות של סרבול וחסכון בזמן.
הצעד הבא זה להעלות את השיכוך. הריבאונד התהדקת בשני קליקים - 6 במקום 8 המקוריים (מתוך 12), הקומפרשן התהדק גם בשניים - 8 במקום 10 המקוריים (מתוך 18).
אחורה ביצעתי מהלך דומה, תוך שמירה על אותם יחסים פחות או יותר.

יצאתי לסיבוב, לכביש בינעירוני גלי מוכר ובהמשך לקטע מפותל מוכר מאוד. ההבדל היה משמעותי ברמה שהדהימה אותי ממש.
הפרונט הרגיש נטוע ואוחז יותר, האחורי עקב יפה מאוד, מפגעי הכביש נספגים בצורה הרבה יותר טובה, ופחות אנרגיה מועברת לשלדה.
אפשר לומר כי קיבלתי 80% ממה שרציתי, בהשקעה של כ- 10 דקות, שווה ביותר.
פתח לי את התיאבון לעוד.