ההיגיון אומר ללכת על ה-SV.
הכלים חדשים יותר, וקל יותר למצוא כלי עם קילומטראז' נמוך. כבונוס, תקבל יחידת כוח מאוד אמינה (לא שהשניים האחרים רעים חלילה), חלקים זמינים בארץ (המחסן של אבניר - סוזוקי מתפקד יחסית טוב, עם מחירים שפויים וחלפים זמינים) וצריכת דלק נמוכה ברכיבה מנהלתית.
הרגש (במקרה שלי לפחות) שולח לפייזר. עיצובו מוצא חן בעיני (פרט לשעוני החילזון), ומנועו 4-בשורה מהסוג הטוב והמרגש.
את ה CBF600 הייתי מוריד מהרשימה. הוא חלש יחסית לפייזר, ונבנה מלכתחילה כאופנוע טורינג ללא יומרות ספורטיביות. זה ניכר הן במתלים (הבסיסיים) והן התנהגות המנוע (כאמור - סטרלית ולא מרגשת).
אם כבר בא לך להוסיף הונדה לרשימה - תשקול את ההורנט 600 (מהשנתונים האחרונים של הדור הראשון, או מהדגם שהחליף אותו ב-2007). הוא ספורטיבי יותר מה-CBF, בעל התנהגות כביש עדיפה (בעיקר בדור השני) ויש לו אופי 4-בשורה מובהק, שלא בא על חשבון שימושיות יומיומית.
אפשר גם להוסיף לרשימה פייזר 1000 (דור ראשון או מהשנתונים הראשונים של הדור השני). זאת מכונה משובחת ומלהיבה, שיכולה לשמש הן לטורינג והן לרכיבה ספורטיבית.