לגבי "אנחנו צורכים אשראי בכל מקום". גם זאת גישה אבל לא בהכרח.
הדבר היחיד שמקובל לקחת בו הלוואה (פשוט כי הסכומים הם פנטסטיים) זה משכנתא.
מעבר לזה אין שום סיבה לקחת. ככה אני מתנהל עוד מהיום שבו המשכורת שלי הסתכמה במאה ושמונים שקל לחודש בתור תיכוניסט.
בחיים לא לקחתי הלוואה. מה שרציתי ולא היה לי כסף, חיכיתי.
דוגמה מהתקופה האחרונה.
אני חייב דו"ג (לא אפרט אבל האלטרנטיבה היא או להתפטר מעבודה מצוינת או לעבור מקום מגורים, שהוא עוד יותר מצוין, או להתכחש לשני ילדים). יש כסף בחסכון אבל הוא מיועד לדברים אחרים.
אז בנתיים התפשרתי על קטנוע זול, למרות שזה מבאס. כל חודש אני חוסך סכום יפה מאוד, וברגע שהקטנוע ימות (או שיתחילו תקלות שלא מצדיקות התעסקות) הוא יוחלף באופנוע. ככל שעובר הזמן התקציב לאופנוע הולך וגדל. אני יודע שבטווח של השנתיים שלוש הקרובות אני חוזר לאופנוע, אבל בא מעמדת כוח ועם סכום שמאפשר לקנות גם אופנוע יד ראשונה עם אפס או מספר מועט של אלפי ק"מ. (כי אני לא מאמין בלקרוע ניילונים, בטח שלא מהיבואנים החזירים של היום).
אז נכון, לא כולם מעמידים את הפרקטיות לפני הכל, ויש גם נשמה שצריך לתחזק, אבל לכתוב ש"אין ברירה, כולם לוקחים הלוואות כל הזמן", זה לא נכון. זה עניין של בחירה.
ציטוט ההודעה בתגובה