יש תחושה שפולגז כבר לא כמו פעם

[ayalzo]

עזבו את זה שחלק מהדיונים והידע שהלך לאיבוד לא יחזרו.
עזבו את זה שחברים יקרים עם ידע בעל ערך נטשו, ובמקומם באו ילדי dt חדשים (נו טוב, חלקם עוד יתבגרו).
אבל למה צרות העין.

אקנח בסיפור לשבת:
חלוצים רוכבים | 'תמונות של סבא על אופנוע'
11/04/18
עוד לפני שהייתה פה מדינה, אפילו לפני שסללו את משעוליה. היו פה חלוצים שרכבו, חיו וחלמו
חלוצים רוכבים | 'תמונות של סבא על אופנוע'
עמית משיח
FacebookTwitterGoogle+WhatsApp
לאורך הילדות כולה, בכל פעם שהיינו מפשפשים בארון האלבומים הישנים, היה אלבום אחד שהיה מעלה בקרבנו – הילדים – את ההתרגשות תמיד. "זה האלבום עם התמונות של סבא על אופנוע!" היינו מכריזים, חיוך גאה מרוח על שפתינו והדמיון מפליג אל מחוזות אחרים – ארץ בראשית, כובעי טייס מעור ומשקפי אבק…
את מה שלא ידעו לספר ההורים – השלימה הפנטזיה.

חלפו שנים, אלבומי התמונות הישנים עוברים כעת סריקה אל קובץ ממוחשב – לפני שיתפוררו סופית…



הגיע הזמן לספר את הסיפור, החסר והמסתורי הזה. זה קרה באמת והיו פה זמנים – וגם אתם האמינו, אם תרצו אתם יכולים!

זה מתחיל, ת'כלס, ב-1930; לאט לאט, לאורך השנה כולה, מטפטפים ועולים להם ילידי 1910 אל הארץ המובטחת, בנהירה ציונית-חילונית, משאירים מאחוריהם משפחות – הורים, אחים ואחיות.
בין כל בני ובנות ה-20 עולים ארצה גם צמד חברי ילדות מהעיר שדלץ', ישראל מנדלסון ומיכאל צ'ודנובסקי – לימים צידון – אבא של אמא שלי, להלן: סבא מיכה.

הם מתמקמים בעיר הגדולה וסביבותיה ומשתתפים במאמץ הלאומי – פרנסה לחלוצים. ב-1933 הם מקבלים עבודה כסדרנים ביריד התערוכה העולמית – היריד עם הגמל – בנמל. בשם ההתניידות ועם קצת כסף הם מחליטים לקנות אופנועים – כי זה היה תחביב שלהם, כי זה היה זול וכי אפשר להגיע איתו לכל מקום…
רישיון נהיגה היה רק למיכה, ישראל רכב בלי. מעודפי הצבא הבריטי, זה של אחרי מלחמת העולם הראשונה, הם קנו שני אופנועים משומשים ורכבו בדרכי העפר שהיו אז פלשתינה-א"י.



מהר מאוד הם גילו שאופנוע עוזר גם עם בנות המין היפה – מי אמר שחלוצים היו רק בגורן?

חברה אחת מיוחדת, המופיעה בתמונות, הסיפורים המשפחתיים לא יודעים לספר את שמה, אבל ידוע ש"היא הייתה חברה של שניהם" וש"שתי הנשים שלהם לעתיד הכירו אותה" – מה שזה לא אומר… נערת המסתורין.



הם היו דור אחר וחיו בזמנים שונים עד-מאוד משלנו היום, ב-35' חזר סבא לפולין, התחתן פיקטיבית עם נערה יהודיה – כדי שתקבל אשרת עליה לארץ – ובשובם ארצה התגרש ממנה, למשל… סיפור שהיה נותר גנוז, אלמלא מצאה אמי, בהיותה נערה, תעודת גירושין עם שם אביה – ודרשה הסבר.

כאלה הם היו – אנשי מעשה ובעלי חזון. בשנות ה-40' הם כבר יזמו והקימו מפעלים: מרצפות – לתנופת הבנייה בהתחלה, מכונות סריגה בהמשך ובשיא גם את 'סיגריות לוד', הם השתתפו בהקמת 'קואופרטיב' – שיתוף אמצעים לטובת הפועלים ומשפחותיהם, מד"א ועוד ועוד. מתישהו בין המפעל לחתונה או להופעת הצאצאים, נמכרו האופנועים – לטובת טנדר ראשון.



בתמונות רואים שאחד היה B.S.A, חד צילינדר, ואילו השני נראה כמו NORTON, טווין מקבילי – אם לשפוט לפי האגזוזים. לשניהם הילוכים ביד וקלאץ' ברגל – יד2 בשנות ה-30' אחרי הכל…

איזה מודל? איזו שנה? – טיפלו לבד? מה נשבר? מה אילתרו? עם מי רכבו ולאן?
הם לא סיפרו והורינו לא שאלו, החיים המשיכו הלאה – לעוד דור ועוד דור – אבל הזיכרון המתוק מהימים ההם, מונצח על גבי הצלולויד, מרגש אותי עד היום.

תודה לשולמק'ה מנדלסון – הבן של ישראל וליעלה משיח צידון – הבת של מיכה, על הסיפורים שיש ועל התמונות הנדירות