איך תפסתי קרנף בזנב-סיפור מסע.

[השושנים]

...הזמן רץ לו בין הגלגלים והקלות הבלתי נתפסת שהקרנף עושה הכל, פשוט מגרדת את כל שכבות החספוס
שלי והצורך לכתוב כי כמה אפשר לכתוב כשהכל ממש בסדר, כשאין תחושת הישג להגיע ממקום למקום.

הזמן האחרון למדתי פשוט ליהנות מכל רכיבה שגרתית כל שתהיה, החורף הקר במיוחד בי-ם עושה לי טוב
ואני לומד לאמץ בחום, את ציוד החורף הטוב שהזנחתי במשך שנים. האוויר הנקי והקר לא משפיע על הקרנף
שממשיך לדרוש צ'וק בכל בוקר כמו בקיץ, אני מרסן את הקרנף במיוחד בבוקר ומונע ממנו לרוץ כשהמנוע קר.

את הרגלית ההילוכים הישנה הסוררת שהצלחתי לשבור, בתערובת של חוסר מזל, כלב שרץ אל בין הגלגלים,
קצה מדרכה, ואלומיניום שלא מתיישר, החלפתי תוך כדי שאני נפרד גם מחופשים במוטות המקשרים שערפלו
את התחושה ברגלית ההילוכים ואחרי הגירוז והכיוון הנכון, הקרנף מחליף הילוכים בכוח המחשבה, ובצורה חלקה
כמו הקרחת שלי.

גם את בריחת האוויר מהגלגל הקדמי פתרתי ע"י החלפת שסתום האוויר, למקורי של יאמהה שהבאתי מחו"ל
עכשיו כבר לא צריך למלא אוויר בכל תדלוק.

את מנוע הקרנף כיוונתי בעזרת שעוני וואקום בטיפול האחרון ועכשיו הוא נמרץ מתמיד, וסתם ככה על הדרך
החלפתי את שמן גל ההינע שהיה בן שנתיים ויצא לפנסיה.

עכשיו ממתינים לאביב ולשבתות יפות לצאת קצת למרחבים הפתוחים...