...בירידות מי-ם לנס ציונה בשער הגיא אני מרגיש משהו משונה, בלימת המנוע ברגע שאני מרפה קצת ממעצרת הגז
משמעותיות הרבה יותר ממה שאני זוכר. מדובר בבלימה חריפה הרבה יותר מתמיד, ואז זה מכה בי, הכביש חודש
וזווית הירידה התמתנה מאד, הירידה הנהדרת שהכרתי ככף ידי, שחרשתי בה מאות ואלפי פעמים, הכרתי כל גבשושית
בה, ידעתי מתי ללטף את הבלם או להצמיד מתכת לרצפה, פשוט השתנתה. הסיבובים הורחבו, והכביש הפך לאוטוסטרדה
משעממת, וחווית הנהיגה האמתית נעלמה בלי שוב, ממש כמו שלט ההאט האדום גדול שהיה בסיבוב מירידת הקסטל בואכה
ירושלים, או סיבוב האס הגדול אחרי שלט השיחים של אז "ברוכים הבאים לי-ם". בקרוב גם העליות המהנות ימותנו, נעבור
במנהרות בתוך ההר, ומי שלא חווה נסיעה משחררת, בשעות לא שעות, בהם רק אתה, הכביש ואלוהים בדרך העולה לי-ם
כשהמנוע נותן את כולו וקצת יותר, הצמיגים משחררים גומי לריפוד האספלט, הבולמים נאנקים עד קצה גבול יכולתם, ורק
העצים מסביב שומעים את הצעקות שלך בקסדה או בחלל הרכב, לא חווה בעצם נהיגה מרגשת מימיו. הכל הולך ונעלם לטובת
דברים אחרים, קרים ויעילים ובלי טיפת רגש...

אגב זה למה יצאתי בכלל מי-ם:

http://