איך תפסתי קרנף בזנב-סיפור מסע.

[השושנים]

"אל תתבייש, היה עצוב.
אל תצטער, אם תצטער:
זאת היא עונה כזאת, חבוב,
זה רק הסתיו וזה עובר.

לך ערירי בליל העיר,
הבט לרום, חפש כוכב,
מותר, מותר גם לצעיר
להיות טיפה זקן בסתיו."
(יחיאל מוהר)



כל סוף הוא התחלה חדשה, ספר נסגר וספר אחר נפתח, היום נזרעו הזרעים
לפרק הבא.

אני אחסוך מכם את הסיכום, וכן אשאיר קצת מתח לפרק הבא. אז אם אני לא מבהיר
דברים עד הסוף, זה בכוונה ותצטרכו להתאפק בסבלנות.

החיים עם הקרנף היו מדהימים, בדיוק מה שבקשתי לעצמי, מעבר מתבקש מהמפלץ
הישן והמרוחק שנות דור, לקרנף הנבון, שגם הוא כבר לא ממש צעיר.

היעד שלי הושג במלאו, הגעתי לנקודה שבחרתי להמשיך הלאה, המטרה שונה, הכוונה
אחרת, בתקווה לקבל ולחוות דברים אחרים.

טיילנו הרבה הג'ינג'ית ואני, לאחרונה אנחנו מתגלגלים בשתיים בארצות זרות, הסטאנדט
עלה, הדרישות השתנו, וההרגשה שאנחנו רוצים דברים אחרים גברה וקיבלה חיזוק.

בטיול האחרון הבנו איך הדברים צריכים להיראות וסימנו מטרה ברורה.

חקרתי נדנדתי בדקתי מתוך תקוה לקבל את הטוב ביותר שאני יכול להשיג. מצאתי את
התשובה. עכשיו נותר רק לקוות שבחרתי נכון.

אז מה יהיה ועל מה נרכב?

תצטרכו לחכות ממש עוד קצת.