איך תפסתי קרנף בזנב-סיפור מסע.

[השושנים]

...יש ימים שאתה יודע שהכל כבר ילך טוב רק לפי הדרך לעבודה, זה מתחיל במזג אוויר נפלא לעונה
קר מספיק בכדי לעורר את הגוף למטלות הבוקר, אבל לא קר מדי להקפיא. אוויר נקי וצלול כמו שרק אוויר
ירושלים יודע להיות במיוחד בעונות המעבר. זה ממשיך בפעילות מדהימה של הקרנף שמשתף אייתך פעולה
בכל צורה ודרך שתחפוץ, מרגע הלחיצה על כפתור המתנע וההתעוררות המידית הנקייה, עגולה, דרך הרמזורים
שרובם משתף אייתך פעולה בירוק זורם, וכביש ריק מתנועה באופן מפתיע ואז מגיעים הצבעים הצבעים
המיוחדים לעונת החורף שהרי ירושלים היא של זהב, נחושת ואור. זהב כולם מכירים או חושבים שהם מכירים,
כיפת הזהב אורות של זריחה ושקיעה, ונחושת? כילד לא הבנתי מה תפקיד הנחושת בשיר, אז מסתבר שברגעי
קסם מסוימים, כאשר זווית קרני השמש בעונה הנכונה נשברות בשעה מדויקת הרבה לפני לרוב האנשים נמצאים
במקומות הראויים ולא עסוקים מדי מכדי להתבונן עמוק פנימה רק אז ישנו אור שהוא כהה מזהב ובהיר מכתום, ש
שצובע את החומות של העיר ואת מגדל דוד בצבע מיוחד נחושתי, גוון ששמור רק לרגעים מיוחדים באמת, היום
זכיתי לקסם הזה לכמה דקות וממש אז ידעתי שהיום הזה כבר יהיה יום טוב, כי אי אפשר אחרת....