איך תפסתי קרנף בזנב-סיפור מסע.

[השושנים]

..."למה אתה לא כותב יותר"? ככה שואלת הג'ינג'ית, באחד האמשים.
"לא יודע, באמת שלא, השבתי."
כשאני רוכב, מתחיל בי איזה סיפור קטן שנשאב ממקרה, בדל מחשבה, הרהור,
שנשפך למקלדת ומשם יוצא חצי מבושל הלאה, פעם טוב יותר ופעם פחות,
זה לא שלא קורה כלום, אבל איכשהו הרכיבה על המפלץ הזקן, הייתה אתגר מעניין,
רכיבה לצפון לא הייתה סתם רכיבה זה היא מסע הרפתקה שבסיומו קיבלנו המפלץ ואני
תעודת הצטיינות, טפיחה על השכם, פעמים גבר גבר,
עם הקרנף אף אחד לא מצפה לאחרת, להפך, אני פחות סלחן אליו אם הוא לא עובד
מושלם, אסור לו להיאנח, להתלונן וחלילה לו מלהיכשל, אפס סלחנות, הוא שם, הוא יציב,
אין דרמות, נכון שמספר הרישוי שלו נתלש לי כל כמה זמן מהוויברציות, גם הסדק באגזוז
מטופל, אבל זה היה ברור וצפוי בגילו, אין מקום לתלונה.
הצמיגים החדשים שהבאתי לו מאנגליה עדיין לא הורכבו, ובהזדמנות הראשונה הרבה מהחלקים
שצברתי ימצאו עצמם על גופו בסשן שדרוג שאני מתכנן לו, אבל הכל צפוי, ידוע ומבחירה,
שגרה...