איך תפסתי קרנף בזנב-סיפור מסע.

[השושנים]

...הקרנף בניגוד למפלץ הוא סוג אחר, את המפלץ BMW R100RS מודל 1977 למי ששכח בצדק
לקחתי אלי לאחר שהשתלטה עלי תסמונת "האחות הרחמנייה" כל מסע שיעול או כבישת יעד הייתה הישג
עבורנו כיוון שהפכנו אותו מגוויה מהלכת, למלך הכביש, כמו שמגיע לו. במשך הזמן למדנו ביחד שאני
אוהב לרכוב בשניים ולטייל בארץ הקטנטונת שלנו, יותר מלדאוג ולטפל, משם אהבת הטיולים עברה שלב
והפכה לאהבת טיולים חובקי עולם על אופנועים זרים ומעולים, והצורך בלטפל לדאוג הפך כיוון לצרכים אחרים.

המפלץ האהוב שלימד אותי המון נמכר והוחלף ע"י קרנף בלהות, חזק, מסוקס ונוטף סטייל, העניין שגם הוא
בגילו המתבגר מצריך יד אוהבת וטיפול מונע, הקרנף גם לימד אותי שהמושג "יד אחרונה" יהיה נכון עבורי
רק כשמישהו יטמין אותי עמוק באדמת י-ם ויישא הספדי שקר כמה על טוב הייתי...

הדילמה מתחילה עד כמה להשקיע בקרנף כשבאופק מתרוצצים כבר חלומות אחרים, כאחד שלא מכיר
קיצורי דרך והאותנטיות והמקוריות היא נר לרגלי, אני ממשיך לפנק את הקרנף בחלקים מקוריים מכל
קצוות העולם, משפשף את האנגלית שלי ואת כישורי בחיפוש ברחבי האינטרנט אחרי הטוב שבטוב.

והקרנף מודה לי באמינות אין קץ. בדרך כרגע ארבעה דיאפרגמות לקרבורטורים ארחי שגילנו שאחת
מתוך הארבע קרועה ובאחת יש חור מבלי לחשוב פעמים הוזמנו ארבעה אחד לכל קרבורטור.

הקפיצים הפרוגרסיביים בכידון שהוחלפו עושים עבודה נהדרת ואין ספק ששדרגו את חווית הרכיבה בהרבה
והאגזוזים המקורים שנמצאו במאמץ רב, אכן שיפרו לא רק את המראה כי אם גם את הצליל האופייני לקרנף.
לאט לאט אבל בטוח הקרנף מנצח את אותות הגיל ועוולות הידיים הקדומות ושכבה אחרי שיכבה הוא חוזר
למקורות האמתיים שלו שבגללם נרכש.

והיום אני יכול להגיד בלי להתבייש שאין עוד אחד כמוהו על הכביש בישראל, אחר שירכבו בשבוע הבא
ויתואמו הקרבורטורים נוכל לפצוח בחגיגות האביב כשבקיץ מחכה לי ולג'ינג'ית טיול של שבועיים באלפיים
עם הונדה קרוסראנר זר...לגיוון.