בהתייחס לדיון בין טונדרה לקטקוב, לפני כמה חודשים הראו לי מחקר שפורסם בז'ורנל מכובד מאוד שטען שבתוך 150 שנה נשים יעקפו את הגברים בריצות ל100 מטר (https://www.nature.com/articles/431525a). אף מחקר לא יכול לקבוע מה יקרה עוד 150 שנה והמחקר הזה כושל במיוחד משום שהוא מניח שהשיפור בביצועים הוא פונקציה לינארית (שיפור שמתקדם בקצב זהה כל הזמן) למרות שאין כמעט שום דבר בעולם שמתנהג בצורה כזו לאורך זמן ובודאי לא מערכות ביולוגיות.

ולכן, צריך לשאול הרבה שאלות, כמו למשל:
האם שיעורי הילודה באוכלוסיה ישארו זהים בעוד דור לשיעור שלהם היום? הם הרי לא היו זהים שנות דור אחורה.
האם האוכלוסיה החרדית תראה בעתיד כמו שהיא נראתה בעבר? הסבים שלי נולדו בשטעטל ונשלחו בגיל 3 לחדר אבל הם לא נשארו שם וזה נכון בצורה כזו או אחרת לרוב האוכלוסיה היהודית בישראל.
האם המגמות הגלובליסטיות שקודמו בעשורים האחרונים ימשכו באותו האופן או שהאופנה תתחלף? ברקזיט, טראמפ ומערכות הבחירות האחרונות באירופה לא מרמזות שמה שהיה הוא שיהיה.
והאם בכלל הרושם שאנחנו מקבלים על המציאות מבוסס על התבוננות במציאות קיימת או אולי על תחושות, מיחושים וברברת אינסופית בתקשורת שזכות הקיום שלה תלויה בהנפצה של סקנדלים?
אז לפני שאנחנו גוזרים גזרות שוות בין המצב באיראן בתקופת השאה לבין המצב בישראל של ימינו או מחליטים שמבחינה פדגוגית אנחנו צריכים לשלוח את הילדים שלנו להר עציון בזמן שאנחנו בולסים שינקן בחלב אימו, כדאי שנזכור שהעולם לא מתנהג בצורה לינארית ואופנות ומגמות שקיימות היום לא יהיו רלוונטיות מחר.

(ונ.ב., אם אינדיווידואליזם שאכפת לו רק מעצמו גורר מוות, האם לא כדאי לרכב רגוע?)