1. לדעתי, ה-R3 דורש טיפול כל 10. מרווחי הטיפולים משתנים מדגם לדגם, ונעים בין כל 4 (דיאלים למשל) לבין כל 12 (דוקאטי סקרמבלר 400).
עם זאת, חלק מהשיקולים של היצרן כשהוא מצהיר על מרווח הטיפולים הם שיווקיים ולא בהכרח טכניים.
מבחינתי, תמיד כדאי לצמצם מרווחי החלפת שמנים ל-5-8 אלף ק"מ, אם יש אפשרות.
זאת פעולה די פשוטה, והעלות היא סביב ה-200 שקל בעבודה עצמית.

עלות הטיפולים הרשמית אכן גבוהה - היא מסתמכת על מחירון חלקים של היבואן.
טיפולים עצמיים עם חלקים ביבוא מחו"ל זולים פי כמה.
גם טיפולים במוסך שאינו מוסך יבואן, שמתקין חלפים תחליפיים יאפשר לך לחסוך אחוז מסויים מהעלות.

2. ככה זה עובד.
לכן בדקות הראשונות של הרכיבה, רוכבים עדין יותר.
מכאן - אלה הבדלים בין ממיג לצמיג.
צמיגי ספורט-טורינג איכותיים לרוב מגיעים מהר לטמפרטורת עבודה, ומתפקדים היטב בטווח טמפרטורות רחב.
צמיגי ספורט טהורים דורשים חימום יסודי יותר, משום שהם נועדו לעבוד בטווחי טמפרטורות שנוצרות בעומס של מסלול מרוצים.
צמיגים פשוטים וזולים כמעט תמיד מהווים פשרה - או שהם מספקים אורך חיים יפה, אבל חימום ארוך ואחיזה בינונית - או שהם מספקים אחיזה יפה, אבל נגמרים מהר.

3. זרקתי לך כבר כמה דגמים... תשקול גם אופנועים שהם "חצי ליגה מעל" בני שנה-שנתיים.
הייתי מציע לך לשקול גם קאווא' ER-6 מוגבל ל-A1.
הוא קצת כבד יותר מה-R3, אבל הוא נמוך, קל לשליטה ונוח לרכיבות ארוכות.
אופציות נוספות:
הונדה CBR500 - נוח מאוד לרכיבות ארוכות, חסכוני בדלק, זול בטיפולים.
לעוד מידע תוכל לחפש את המבחנים שפורסמו כאן הפולגז, או את המבחן שכתבתי על סדרת ה-500 של הונדה בפורטל דוגיגים.