דאגתך לשלומי, רישיוני, חירותי, כיסי ושאר זוטות מרגשת. לא בהכרח בסדר הזה.
אני מניח שכשאני מסתובב ברחובות תל הביב יש לי תעודת סיניור על המצח, אז שוטרים עצובים מניחים לי. מסתבר.
גם ערסים.
בבוא היום כשמישהו יחליט במעבר החציה לסיים לי את החיים אני אומר לו - "בבקשה. תשתדל לעשות את זה מדוייק. תודה"