Motogp יפן יש אליפות.!

[DRMANIA]

חומר של אלופים, בוודאות כן. אלוף ה- 125 ב- 2004 עם חמישה ניצחונות, מקום שני חמש פעמים, מקום שלישי פעם אחת, מקום רביעי ארבע פעמים כשרק באסטוריל דובי לא מסיים. אלוף.
בעונה הראשונה ב- 250 סמ"ק הוא מסיים שלישי ואז פעמיים כסגנו של לורנזו. ב- 2007 דובי זוכה להתנצלות פומבית נדירה ממנהל HRC שמודה קבל עם ועולם בכך שה- NSR250 שהונדה נותנת לדובי אינו טוב מספיק בשביל להתמודד על האליפות מול ה- RS250 של אפריליה.

אם דובי יגיע לפתיחת 2019 כשהוא חמוש בדוקאטי GP19 בשל ואפוי למרקז יהיה מעניין מאד.

איללכא...וגם אז אהמר על מרקז

אנדרה דוביציוזו הוא אכן אלוף . אלוף איטלייה , אלוף אירופה, אלוף 125.
מעבר לזה ההרגשה היא שהוא כמו יין איטלקי טוב שמתיישן טוב.

עונה טובה , תקופה טובה, חיבור אמיתי למפעל . מעבר לזה שהוא קונצנזוס אצל כולם. וגם שהוא מפסיד או נאבק עם הנמלה הספרדית עדיין שומר את הדברים כפרופורצייה של הספורט.
למרות כל המתח מסביב האיש שומר על צניעות. אם הוא יקח את האליפות הבא אשמח בשבילו.

פורצה דובי.
יש רק בעייה 1 במשוואה לחלום מארק מארקז...
צאו'.

טוף, אולי הייתי צריך לשנות את הניסוח ל"חומר של אלופים בקטגוריה הבכירה". אין עוררין על קריירה מפוארת, אני עוקב אחריו מאז אליפות אירופה. עם זאת, כנראה שנסכים לא להסכים. משהו באישיותו תמיד נתן לי תחושה שיהיה "THE BEST OF THE RESTׂ". קצת כמו שאחרי השנתיים שלוש הראשונות של פדרו הצנון (שעכשיו הינו חביב לפני פרישה, בשבילי תמיד יהיה הצנון המקורי, זכות ראשונים לפני לורנזו הצנונית), פשוט כבר הייתה תחושה שיש כאן רוכב מוכשר ביותר שכנראה לא יהיה אלוף MOTO GP.
אל תעלבו כאן בשביל דובי, שלא יובן לא נכון: ה"התעוררות" שלו אחרי 10 שנים בקטגוריה מעוררת השראה, לא פחות. מעטים ביותר רוכבי המרוץ בעולם אשר הצליחו להילחם בטופ אחרי לא מעט שנים בינוניות. ומי יודע, אחרי שתי עונות כאלה, אולי שנה הבאה תגיע גלידה. לעניות דעתי, דוביציוזו יהיה אלוף MOTO GP אך ורק אם לרוכבים המובילים האחרים יהיו עונות ממש מחורבנות עם תקלות או פציעות. לפני שתתעצבנו על וודאות התרכובת ממנה הוא עשוי, דעו שאשמח מאוד אם אכן יזכה ואשמח לטעות. מגיע לו, הוא בחור טוב .

אגב, עניין ה-NSR250 והתנצלויות יפניות הוא תירוץ נוח. האראדה רכב ב-93' עם אופנוע נחות בהרבה מנחיתותו של אותו NSR לעומת האפריליה ב-2007, ולקח אליפות בלי התנצלויות. ויש עוד לא מעט דוגמאות לאלופים שכאלה. אני חושב שדווקא הפרופורציות בהן מתמרן דובי הן אלה ששמרו על המושב שלו בקבוצות כמו רפסול ודוקאטי - כמו שאמרת ilang, הוא יודע לשמור על צניעות ורוגע, ומעטות הפעמים שאני זוכר אותו מוציא תסכול על האופנוע/קבוצה. וזה אולי קצת מה שחסר לו (שוב, זו דעתי בלבד) - הבנאדם מאבד קדמי במרדף האחרון שלו באליפות, חוזר לפיטס ועושה למצלמה תנועות מפויסות של "נגלגל את זה לעונה הבאה". אפשר לפרש את זה כרוגע ובגרות. אני חושב שזה לא מספיק דחף מול היריבים העומדים לפניו. או שסתם בא לי לראות אותו זורק ת'קסדה לתוך הקיר .