רכיבת שטח,יום הכיפורים,לפני 20 שנה לערך.

[הפלג הצפוני]

יצאנו שניים לטיול בנגב כמה שעות לפני הצום מאיזור המרכז על הכביש,150 ק"מ עד מדרשת שדה בוקר.
אורי רכוב על dr650 שנת 93 ואני,כרגיל על הטנרה שנת אנו-באנו.
הדרך רצה בקלות עם מעט תנועה לכיוון הדרום,באר-שבע,צומת הנגב,טללים והופ,אנחנו במקום.
התחלנו מיד ורכבנו מהמדרשה לעין עקב שם נחנו טיפה ואז המשכנו הלאה כשאני ראשון ואורי אחרי,לכיוון נחל חווה,המעבר התחתי של המסילה,
אבו-טריפה,מעלה נוח אל עבר הנקרות שהיה אז יותר בוגדני מעכשיו.סלעי ענק בהתחלה עם עיקוף קטן דרך המסלעה מימין היתה הכניסה לנחל,אז
כמו היום,המשך הנחל מתובל בדשדש עמוק עם סלעים שתולים,חוויה בראשון-שני והתקדמות איטית עד לקטעים הפתוחים שם הרשיתי ליד ימין למשוך
במצערת.רכבתי ככה לפחות כמה דקות,מאוורר את הגוף מזיעה עד שמתי שהוא נזכרתי באורי והעפתי מבט אחורה כשאני בערך על 80,הילוך רביעי
והרבה גז,חיפשתי אותו בעין לפחות 4 שניות,2 שניות יותר מדי התברר אחר כך כי כשהחזרתי מבט נכנסתי בסלע ענק מולי,האופנוע נשתל ואני עפתי
כמו קטיושה קדימה,חוטף פגיעות בכל הגוף בנחיתה לתוך סלעים חביבים בגודל טיבעי.
אורי הגיע וראה אותי מוטל בדשדש בעילפון חושים.פקחתי חצי עין אחרי כמה סטירות הגונות עם מקלחת מהקאמל בק,אז שאלתי 'מה אני עושה פה?'
והוא ענה 'עפת מהאופנוע על הסלעים'המשכתי לשאול שאלות כמו 'איזה יום היום' ו 'הרמת את האופנוע' ו'מה אנחנו עושים פה' לפחות עוד 7 פעמים.
אורי גרר אותי לצל ושם לב שהקסדה ניזוקה קשות והמשיך לדבר איתי עוד חצי שעה.
בינתיים או-טו-טו מחשיך ואנחנו באמצע הנחל במצב ביש.לא היו פלאפונים להזעיק עזרה אז הוא עזר לי לקום ואמר 'אתה יכול לרכב?',כן בביטחון מלא
עם ראש מלא סחרחורות.
הוא הניע,עזר לי להתיישב ואמר 'אנחנו יוצאים דרך חירבת קצרה,תרכב ראשון,אני אחריך'.
שמתי ראשון ונשארתי בו כמה זמן.אחרי העליה החדה העברתי לשני וככה יצאנו לכביש הערבה.הדרך למרות שהיא קצרה-30-40 ק"מ לקחה שעתיים.
הייתי מסוחרר ורציתי לעצום עיניים לנצח,אז נרדמתי לצד הדרך למשך כמה דקות.
פתאום קמתי והודעתי שאני חוזר לת"א,הצבעתי לכיוון דרום והוא הבין שאני במצב על הפנים תרתי משמע.
.'טוב אבל לפני שאתה חוזר,יש לי חבר באליפז,לא רחוק מפה [100 ק"מ],נרכב אליו,שם תוכל לנוח טוב',סיכם.
גם הפעם הוא הניע את הבהמה ואמר 'אתה תרכב ישר קדימה,עד אליפז,שם תיסע אחרי',שילבתי להילוך והפלגנו משם.
הדרך היתה ארוכה ואני זגזגתי על כביש הערבה כמו שיכור אחרי 20 שוטים,פעם בימני,קצת בשמאלי,חזרה לשול הימני ושוב לשמאלי.
למזלנו זה היה יום כיפור ואף אחד לא נסע בכביש.אני הייתי בטוח שרכבנו מהר אבל אורי הסביר לי אח"כ שבקושי עברנו את ה-50.
הגענו לאליפז,רכבתי אחריו בשבילי הקיבוץ,אני זוכר שהגענו לחדר,התיישבתי על המיטה וכיביתי סוויץ'.
התעוררתי אחרי 4 ימים ביוספטל באילת,מחובר לאינפוזיה עם שני עיגולים בעיניים וחצי משפחה בחדר.