אני לא אוהב את אלו שממליצים על הכלים שלהם, אבל אחרוג ממנהגי הפעם.
לפני שעברתי ל-vfr הנוכחי שלי, חזרתי לתחום אחרי שבע שנים שחונות ולקחתי בורגמן.
קשה, קשה.
כשהתלבטתי לאיזה אופנוע לחזור חשבתי בעיקר בכיוון איזה נייקד חוליגן, דוקאטי 696 או z750 היו בין הפיינליסטים שלי. המכונאי שלי שיש לו, אין לי בעיה להודות, הרבה הרבה יותר ניסיון ממני מכל הבחינות, זרק לאוויר את ה-vfr. זרק והזהיר - "אם אתה לוקח אותו, יהיה לך מאוד קשה להחליף אותו".
למה.
כי הוא עושה הכל. אבל הכל. יש מהירים ממנו, יש קלים ממנו, יש יפים ממנו (אבל ממש לא בהרבה), יש זריזים ממנו, יש חזקים ממנו - אבל אופנוע שעושה את מה שהוא עושה, איך שהוא עושה (במיוחד במחיר שהוא נקנה) - אבל יותר טוב? וואלה, לא עולה לי לראש. נשבע.
הבחור שקניתי ממנו את ה-vfr עבר ל-r600. רצה יותר השחזות. רצה, ואמר שברור לו שהוא יחזור ל-vfr אחרי שיסיים עם השלב הזה.

אז רכבתי והתאהבתי. קפצתי לרכיבה על נינג'ה 1000 20015 חדש ומשודרג של חבר. היה מגניב, היה מנצנץ, היה סקסי, היה הרבה יותר רועש משלי עם אגזוז ה-m4 שלו.
חזרתי ל-vfr הקשיש שלי ולא היה חסר לי כלום.

המרדף אחרי ההכי חדש-הכי מהיר-הכי טוב תמיד קיים, אבל מצאתי שלעצמי, אני אוהב למצוא את הנישה שעושה לי טוב ולרוץ איתה.
זה קורה עם האופנוע וגם עם התחביב הגדול השני שלי, מוזיקה. קניתי את הרמקולים שלי בסכום לא מבוטל בכלל (20 אש"ח) - אבל הם האיזון בין המטורף לבין חוק התמורה השולית הפוחתת. אפשר יותר, אבל הקפיצה בתשלום וביתרונות שמקבלים פשוט לא מצדיקים את המרדף המתמיד.

תבדוק את ה-vfr, יכול להיות שלא תרד ממנו להרבה מאוד שנים.