בדיוק. חשבתי על זה בטיול השבת היום. אני בעד ומקבל כל צורה של אופנוענות, כמה שיותר משוגעים על שני גלגלים, כך יותר טוב. אבל כשאתה מתחיל לחשוב אופנוענות מהי, במה זה מתבטא? האם עצם היותך בעלים של אופנוע הופך אותך לאופנוען? או שמא אופנוען הוא אחד ההולך בדרכיו של איוואן וצ'ארלי, ברט מונרו ולוראנס איש ערב, אותו אחד שרוכב מתשוקה בכדי לגלות דרך חדשה משום מקום לשום מקום, שפעימת המנוע היא לו כדהירת הסוס תחת רגליו של הקאובוי? האם צ'ק שמן בסוכנות מבריקה וערימה של כרום ממותג קונים לך את התואר "אופנוען אמיתי"? מה לגבי אותו האחד על האופנוע החבוט, שרוכב בסופות חול וסערות, שמשקיע את כספו בעוד פילטר אוויר במקום ביציאה, האם אינו אופנוען אמיתי או שהאופנוע שלו אינו אמיתי כשלך? האם תחושת החופש ניתנת למיתוג ומכירה תחת מותג מסויים, או שמא עצם קיומו של מנוע הרוטט מתחת למיכל הדלק שבין רגליך, שני גלגלים ופיסת אספלט מספיקים לספקה, ואין המיתוג אלא אופיום לעשירים?
ציטוט ההודעה בתגובה