ציטוט ההודעה בתגובהלמזלנו יש יותר מסגנון אחד של אופנוענות וכל אחד יכול להתחבר למה שהוא אוהב, או להמציא חדש!נכתב במקור על ידי TundraOG
אני מניח שהראש שלי הוא יותר מדיי "תמורה למחיר" בשביל לראות את ההגיון בלקנות כלי כזה. אבל לפעמים אין הגיון. מי שרוצה ויכול לקנות אלקטרה-גלייד ברבע מיליון בשביל לצאת איתו פעם בשבועיים עם הגברת וסטריאו על פול ווליום ב-90 קמ"ש, להגיע לבית הקפה להוציא קצת עיניים, ולעשות אחורה פנה - לבריאות, אבל זו לא האופנוענות שאני מתחבר אליה. קח את הרוד גלייד ותן לי ורסיס 650 עם ארגזי צד במקום.
למזלנו יש יותר מסגנון אחד של אופנוענות וכל אחד יכול להתחבר למה שהוא אוהב, או להמציא חדש!
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
הארלי כבר היפנימו שהדור מזדקן, משנה הבאה דגם נייקד ודגם אדוונצ'ר בנוסף הארלי התתחילה לשדרג את הקרוזרים שלה עם בלמים חזקים, מזלג הפוך, הורדת משקלים ומרווח הטיה נדיב מבעבר, למרות שעדיין הם נראים קרוזרים הם יודעים לפנות ומהר
Sent from my Redmi Note 4 using Tapatalk
אבל זה בדיוק העניין. וואלק, זה קרוזר כשאי אפשר לרכב יותר משעה רצוף?
אני עומד להכליל אבל זה כלי שכולו פוזה ודאווין שמושך אליו סוג מסויים של אנשים ולא רק שאני לא מתחבר או מחבב אלא גם לא חושב שיש קהל אופנוענים שרחוקים יותר מאופנוענות טהורה. אם יש דבר כזה. אני חושב שיש ואני לא בקטע רומנטי.
לרכב בשיירה ב -90 קמ"ש עם כרס קוקו קרחת וקעקוע של נמר, לשמור עליו בחניה מקורה -שלא יגעו, להבריק ניקלים וללבוש מעילי ז'מש.
כמו לקנות ג'ינס משופשף וקרוע של מותג.
גרוע מליטר סיליקון בכל ציצי.
נכון, יש כאלה שאוהבים אבל זה לא טבעי כי לחופש ואהבת הרכיבה יש דרכים יותר אותנטיות להתבטא.
נערך לאחרונה על ידי קידוזו; 27-07-2019 בשעה 23:51.
בדיוק. חשבתי על זה בטיול השבת היום. אני בעד ומקבל כל צורה של אופנוענות, כמה שיותר משוגעים על שני גלגלים, כך יותר טוב. אבל כשאתה מתחיל לחשוב אופנוענות מהי, במה זה מתבטא? האם עצם היותך בעלים של אופנוע הופך אותך לאופנוען? או שמא אופנוען הוא אחד ההולך בדרכיו של איוואן וצ'ארלי, ברט מונרו ולוראנס איש ערב, אותו אחד שרוכב מתשוקה בכדי לגלות דרך חדשה משום מקום לשום מקום, שפעימת המנוע היא לו כדהירת הסוס תחת רגליו של הקאובוי? האם צ'ק שמן בסוכנות מבריקה וערימה של כרום ממותג קונים לך את התואר "אופנוען אמיתי"? מה לגבי אותו האחד על האופנוע החבוט, שרוכב בסופות חול וסערות, שמשקיע את כספו בעוד פילטר אוויר במקום ביציאה, האם אינו אופנוען אמיתי או שהאופנוע שלו אינו אמיתי כשלך? האם תחושת החופש ניתנת למיתוג ומכירה תחת מותג מסויים, או שמא עצם קיומו של מנוע הרוטט מתחת למיכל הדלק שבין רגליך, שני גלגלים ופיסת אספלט מספיקים לספקה, ואין המיתוג אלא אופיום לעשירים?
אתה טועה, וזה באמת הכללה.
יש להארלי היום יותר אופנועים שאפשר לרכב עליהם כל היום בנוחות מאלו שלא.
בכלל כל ה"לא נוחים" זאת בדרך כלל תוצאה של קסטומיזציה של הלקוחות
Sent from my Redmi Note 4 using Tapatalk
האמת אני די מופתע. הרלי מייצרים אופנועים בתצורה מסויימת. יש אנשים שאוהבים.
עובדה שלא.
אין לי מושג מי האנשים האלה. זה לא מפריע לי להנות מרכיבה.
דוקאטי מולטיסטראדה 1200 עולה 150 אלף. אין לו ערימה של כרום.
BMW R1250GS עולה ... (אתה יושב?) ... 175000. בלי כרום.
לא יודע האם זה אופנועים בשביל "אופנועות אמיתית", אבל זה ציק די שמן.
יותר מזה - אי אפשר להשוות אופנועים מקטגוריות שונות. אף אחד לא אומר "טויוטה יאריס יותר טובה מהאמר". זה מגוחך. תשווה מול אינדיאן למשל.
לא יודע מה קשר. אוהב לרכב בסופת חול? - בהצלחה. אין לך 100שח לפילטר אוויר? - באסה. אמרת בעצמך - כמות הכסף שיש לך לא הופכת אותך ל-"יותר אמיתי".
זה לא פשע להיות זקן. זה לא פשע להיות זקן קירח. זה לא פשע להיות עשיר. זה לא פשע לאהוב הארלי. זה לא פשע להיות זקן קירח עשיר עם הארלי.
הנקודה שניסיתי להעביר אינה בלעדית לרוכבי הארלי, אלא לאופנוענות באשר היא. האם הרוכב עם הליטר היפני חווה אופנוענות אחרת מזו שחווה הרוכב עם היפני בנפח רבע הליטר בעודם רוכבים באותו כביש? האם תחושת החופש המדוברת ברכיבה על אופנוע בלעדית לרוכבי מותג מסויים, או שהינה עניין של מיינדסט? האם שני רוכבים בעלי אותו האופנוע חווים את אותה האופנוענות? אפשר להכנס פה עמוק יותר ולשאול האם אתה מרגיש את אותו דבר שמרגיש אדם אחר כשאתה חווה את אותה החוויה? לעולם לא תדע.
הטענה שלי כלפי הארלי היא אותה טענה שיש לי כלפי ה-1200 של הגרמנים, הליטרים היפנים ושאר אופנועי "קצה" למיניהם (הכוונה לטוב שבטוב). האם זה נכון למתג את תחושת החופש ולקשרה לדגם ספציפי? לדוגמא הב.מ.וו 1200GS, מכונת התיור האולטימטיבית, האם איתו תעבור יבשות בצורה טובה יותר מאשר על, נניח, ויסטרום 650? אין לי כל טענה כלפי הרוכבים אשר רוכשים כלי כזה ואחר מהסיבות שלהם, בין אם צורך, רצון או תשוקה, אבל עצם הרעיון שאופנוע נוצץ יותר או יקר יותר יתן לך תחושת חופש אחרת נראה אבסורדי. או שלא? כמה היכולת הדינמית של האופנוע משפיעה על תחושת החופש שלך? האם שיוט ב-80 קמ"ש על הארלי שונה משיוט על 80 קמ"ש על דוקאטי? האם מהותו של כלי אחד להרגיש חופש בשיוט רגוע, ושל השני סנטימטרים ספורים מהקרקע באמצע פניה, או שמא זה אינדיבידואלי לכל רוכב?
יפה מאוד. עכשיו נגעת בנקודה. התשובה לשאלתך היא לא פשוטה ותלויה בנקודת הסתכלות. תסתכל מנקודת ראות של אותו אדם. הוא לא צעיר ורוצה אותה "תחושת חופש". אם אותו אדם יחשוב שהארלי (BMW/דוקאטי) מספק את התחושה - תוספת לא גדולה במחיר לא תהיה בעיה.
הארלי זה לשחק בנדמה לי.
אחרי שהעורך דין פושט את החליפה והעניבה ומניח עליו את ווסט העור הוא יוצא להפגש עם שאר החברה להרביץ שואו של החיים.
והארלי מצידו מספק את המופע האור קולי.
אפילו עבדיכם הנאמן נהנה לשמוע את הקקופוניה של הכלי והלוק.
האם ארכש הארלי.
בספק רב.
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
תדמית זה ש המשחק החלף את האופנוע של הדמות בNC750 ותגיד לי אתה איך....
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
קשה להגדיר אופנוענות וגם לא תופס מעצמי אופונען ובטח לא מומחה אלא "משתמש" ולא יותר מזה. אז איך יודעים? כמו שיודעים שיש אהבה וכמו שיודעים שמשהו איכותי מבלי לדעת על המותג או את המחיר וכמו שיודעים הרבה דברים אחרים, בלי יכולת להגדיר או למדוד. אם רוצים להשתמש בביטויים כמו נשמה נפש ורוח, זה בסדר אבל משם קשה מאוד להתקדם להסכמות. יש אנשים שהרכיבה הממונעת החופש המהירות והריכוז בחוויה גורמים להם לחייך, בלי קשר ללוגו של המכונה מתחת. הכללתי ואני יודע שיש רוכבי קטנועים שהם "אופונענים" יותר מבעלי כלים מהירים ומתקדמים אבל להערכתי הקבוצה של בעלי ההארלי נראית לי הכי מרוחקת מלב העניין, הפואנטה ותפיסת העולם. זה ההבדל בין בעלי הג'יפים העירוניים שמבלים במכוני שטיפה כל שני וחמישי לעומת בעל היילקס חבוט שמעדיף "לקצר את הפקק" כדי לספוג יותר שטח. בקיצור זה אנשים שהושפעו בעיקר ממחלקת השיווק של המותג שהצליחה לגבש סביבו רעיונות (קונספט) ותדמית בהצלחה מרובה.
מאמין לך כי אני מודע שיש לי דיעות קדומות בנושא אבל הפואנטה של משקל התדמית נשארה בעינה.
בטח שלא פשע אבל יש כאן זילות והרבה פייק תאגידי משומן ונכלולי. בימינו מקבלים את זה כי החשק קדוש. רק שלפני לא הרבה שנים מישהי שהיתה מזריקה בוטוקס או סיליקון היתה מקבלת יחס פחות מבין. תרבות של פלסטיק, רק מכיוון הניקל.
הרשאות פרסום
