הארלי-דיווידסון משיקה סניף קונספט בתל-אביב

[TundraOG]

אני מבין שזה איכשהו מציק לך, ואתה לא מצלח לשים אצבע על מה בדיוק. אני אנסה לעזור.

תדמית של הארלי לא בנויה על "זקן עשיר". ההפך הוא - הוא לא זקן ובטח לא עשיר וגם לא כל כך שומר חוק. לכן זקן עשיר נראה לך מזוייף.
אם תחשוב בהגיון - מה בדיוק "פייק" בזקן קירח על הארלי? מה לא אמיתי? קרחת? אופנוע לא "באמת" נוסע?

אתה לא חייב להראות כמו ארני כדי לרכב על Fat Bob. כמו כן, אתה לא חייב להראות כמו טום קרוז בשביל BMW.

אם להתמקד בהארלי, יש במותג ניגודיות חריפה בין תדמית אחת לאחרת. יצא לי לדון בנושא עם מספר אמריקאים אתמול. אצלם הארלי לא נחשב זוהר, או נוצץ, הרבה מהאנשים אינם מחבבים את רוכבי ההארלי, אלו הרועשים להחריד, פורעי החוק, התדמית של "כנופיות אופנועים קשוחות א-לה מלאכי הגהינום".
במקומות אחרים בעולם העניין מתגלגל אחרת. הארלי נחשב כשם נרדף לאמריקאנה, לתרבות האמריקאית, לסמל של המדינה המתגאה בהיותה "ארץ החופש". להוסיף לזה את מחיריהם של הכלים שלהם, וההארלי המרדני הפך לסמל סטטוס, בדומה לרכב יוקרה. אותם עורכי דין ורופאים שרוצים להפגין את עמידותם ירכשו הארלי ויתלבשו בדומה לאותם פורעי חוק, כמפגן כח בלתי-מודע. הוא לא רוכב על ההארלי כי הוא צריך, הוא רוכב עליו כי הוא יכול. אחרים קונים את אופנועי המותג מסיבות דומות אך שונות, בגלל אותה אידיאליזציה של התרבות האמריקאית, ודרך אותו אופנוע הם מרגישים עמוק בליבם שייכים לאותו מועדון המתגלגל בערבות נבאדה, מבלי הצורך בשינוי דרסטי באורך חייהם. תומכים מרחוק, אפשר לקרוא לזה.

אפשר לראות את זה במספר כלים או מותגים שונים ברחבי העולם. לדוגמא האיטלקים והוספה, או ההודים עם הרויאל אנפילד שלהם. (ואגב, אם תבלו מספיק זמן בצד ההוא של הרשת, תראו עד כמה דומים הטיעונים בעד ונגד חובבי המותג לאלה שבאים בעד ונגד האמריקאים). יש פה מעבר למותג גם הערצה של תרבות מסויימת, מה שניתן לראות הן בעורך הדין לובש העור והבנדנה, הן בצעיר עם הראסטות שבועט לחיים את הבולט שלו בפלורנטין, והן בנערה בחצאית המזגזגת בין הפקקים על הוספה שלה.