טוב אז אחרי לילה לא שקט מעל בועיינה נוג'ידאת בו ההאנברקס הכניס לי את האלמנט עמוק עמוק בתוך הגב החלטתי אחרי כוננות עם שחר שאני צריך קפה.
בכבישים היו הרבה טייציונרים לבנבנים ואפילו רכבים עם צ'קלאקות שמגינים עליהם בגופם אבל קפה?? גורנישט מיט גורנישט!
לא בבתלחם הגלילית. לא בחוצות אלונים ולא בטבעון. ככה זה ביום שבת בצפון בשבע בבוקר....
desperate times require desperate measures -
שמעתי שיש לא רחוק את פינת העישון של אריה. הלוואי ויהיה פתוח. אני חייב קפה!
הגעתי. היה סגור. סימסתי "אני חייב קפה!" הוא יצא. כיוון לחניה ובישל אל נחלה עם הל בניחוח יערות הגשם וחיוך.
בזמן שאני מתענג על הארומות התנפל עליי כלב שרשום לו על הקולר - "אל תקחו אותי לתל אביב" בליקוקים.
לרגע חשבתי לגנוב ממנו את הקולר ולשים על הצוואר.
פינת העישון של אריה. חפשו בוויז.
ציטוט ההודעה בתגובה
