כמו בכל מדינה מתוקנת, מנסים לעודד תחבורה ציבורית (שיש לה את היתרונות שלה ללא ספק) על ידי מיסים אכזריים על כלי רכב פרטיים.

הבעיה היא, שהתחב"צ בפריפריה לדוגמה היא אשפה, לכן אין ברירה אלא לרכוש כלי רכב פרטי.

ואז מה קורה בעצם? על מנת לממן את הכלי תחבורה היקר הזה אתה לא יכול לעבוד בפריפריה בשביל משכורת מינימום (אם תמצא בכלל עבודה נורמלית), אתה חייב להתקרב לגוש-דן.
אתה ועוד עשרות אלפים כמוך נוסעים בבוקר ובערב לעבודה ושורפים שעתיים-שלוש בכביש, בשביל מה? בשביל לממן איזה דירה רקובה באיזה חור שלקחת משכנתא מגרזנת עבורה, ואת הרכב היקר שלך שלקחת בהלוואה שהבנק כל כך שמח לתת לך (כדי שתשלם לו כמה אחוזים יפים כי מזה הוא חי, מהעוני שלך).

הרחבות הכבישים לא עומדים בקצב גידול האוכלוסיה וכמות עליות לכביש, ולכן נוצרים עוד פקקים שרק מתארכים ומתארכים.

הפתרונות:
1. עידוד הקמת עוד ועוד מקומות עבודה בפריפריה, לתת לחברות הגדולות הטבות ענק העיקר שיקימו עוד מפעלים ומשרדים.

2.הורדת מחירי הדיור בפריפריה למחירי זנות על מנת לעודד אנשים לעבור לגור שם, אני מדבר על חורים כמו קריית-שמונה, דימונה, שדרות.

3. עוד רכבות רכבות רכבות, לחבר כל חור בארץ

4. עידוד דו-גלגלי,
בין השאר בעזרת הקמת נתיב לתחבורה ציבורית בכל כביש מרכזי בארץ ולהתיר רכיבה גם של דו-גלגלי עליו.
מיסי קניה נמוכים יותר על דו-גלגלי.
ציוד מגן בסיסי לרוכב על חשבון המדינה.
דוחות חמורים למי שרוכב ללא הציוד מגן (יחזיר את כל ההשקעה של המדינה בציוד שנקנה לרוכבים תוך כמה שנים בודדות, וגם יוריד את כמות התאונות הקטלניות).
רישיון 125סמ"ק בצבא לכל חייל וחיילת, חינם.