בבקשה.
סליחה לאלה שאני תמיד זוכר את הפרצוף שלהם אבל אף פעם לא את השם.
סליחה גם לאלה שלא תמיד זכרתי למרות שנפגשנו.
סליחה לכל מי שהבטחתי ושכחתי לקיים וסליחה לאלה שלא זיהיתי מתחת לקסדה.
סליחה לכל אלה שנאלצו לחכות לי בכל טיול, גם כשבקשו להמריא.
סליחה לכל אלה שקראתי להם אופנועניי פלסטיק כי הם לא עמדו בסטנדרט של אופנוען אמתי.
סליחה לכל החברות שמצירות רכבים על שני גלגלים שהן לא הארלי.
סליחה לכל רוכבי הקטנועים (גם T מקס זה קטנוע) על היחס שלי אליכם כל השנה.
סליחה לכל הבנות שהשתמשתי בכן בתור דוגמה שלילית, אתן באמת המין החזק. ולא לדעת להחנות זו לא חולשה!
סליחה לסבתא ננה שהבאתי דברים בשמה למרות שאני עמדתי מאחוריהם.
סליחה לכל מי שחשב שאני מתנשא, מזלזל, או שיכור מהריח של עצמי.
סליחה לכל היצורים מעופפים שסיימו חייהם בטרם עת על המשקף שלי.
תודה וסליחה לג'ינג'ית שתמיד איתי באש ובמים, גם אם דילגתי על תחנת דלק למרות שהיה לנו פיפי, שסבלה בעוז ואהבה בחום,
ושותפה לכל תעלול ונכונה לכל הרפתקה, פרטנרית וחברה אמתית!
וסליחה אחרונה לכל מי שנפל קורבן לי, לציניות שבי, להומור הקלוקל והלא ברור, לאלה שלא הבינו ונפגעו, ואלה שחושבים שעשית להם רע.
פשוט סליחה.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
בבקשה.
ומה איתי? איפה ה-״סליחה מכל אלו שלא עשיתי להם מאומה״?