בשמונה וחצי קבעתי עם ניר בכפר אדומים כשהכיוון לגלבוע. לא ישנתי בשבת בלילה דקה והקידמי עדיין לא עבר 200 ק"מ. גם מאז המקרה בסולו את דרך אלון אני מעדיף לעשות בחבורה אבל זוג גם הולך. מרגיש צורך עז לרכב. מקלחת מרעננת ויוצא לדרך 5 דקות לפני מועד הוויז ונשבע לחתוך הביתה אם אני מסוחרר ולרכב לאט. ארפכשד כל פעם מרגיש שונה. הרעש מהמנוע, הצמיגים והבולמים והעברות הגיר- פעם חלק כמו חמאה, לפעמים נקישה בכל העברה. נראה לי שזה תלוי בהנעה, אין לי מושג ואני לא מדמיין. כל יום הכתום אחר.
WhatsApp Image 2020-08-02 at 13.51.55 (1).jpeg
הומור של טיפשעשרה בשילוב דאחקה אנטי תאגידית.
הגעתי כמעט רבע שעה לפני המועד ולא הייתי ראשון. ראיתי לראשונה את כרובי (השבוע החלטתי לצאת לקורס בסרס בזכות הבלוג שלו) אז שלום שלום. הם בחבורה ותיכף יוצאים ואני צריך קפה לפני הכל. בכביש המקסים של ארץ המרדפים נמנעתי משימוש בברקסים ככל האפשר כדי לשמור על קצב שפוי וכלכול אנרגטי. זכרתי את רוב הבורות וכמעט את כל הפניות. המוסיקה הנוף והפיתולים מפתים ואני נכנע לחוויה. במראה ניר מאחורי ואני מרגיש בסדר ואחראי מסמן בברקס מוקדם מדי פעם פניות חדות. לא עובר את ה 130-140 בישורת אבל הסיבובים מהירים ותוך שעה בלי עצירות אנחנו בבקעה. פאק, כמה שהייתי צריך את זה. מנוחה ארוכה ואוכל בתחנת דלק. משם לדרך נוף הגלבוע עם טורבינות הרוח. ואדי ערה לכביש 6 עצירת התאווררות ארוכה ובגז על הכביש הריק עד הבית. כמעט 4 שעות רכיבה בלי סל"ד גבוה ועוד נשאר דלק וגם הורדתי כמה שנים.
WhatsApp Image 2020-08-02 at 13.30.01.jpg
WhatsApp Image 2020-08-02 at 13.30.01 (1).jpg


ציטוט ההודעה בתגובה

