נקודה טובה.התשובה ניתנת בשני מישורים.במישורההתנהגותי, אני בכלל לא בטוח שסיכון סטטיסטי נלקח בחשבון – לפחות לא בצורה עיקרית –בהחלטה לעשות או לא לעשות. סטטיסטית, יותר מסוכן לעשן מאשר לרכב על דו-גלגלי, ובכלזאת אחוז המעשנים (20-24%, הנתונים לא ברורים) גדול מאחוז הדו-גלגליים בקרב משתמשיהכבישים. סטטיסטית, הסיכוי שלך לחלות במחלות שונות הקשורות לזיהום אוויר כשאתה חיבחיפה – קריות – נשר גדול הרבה יותר מבאזורים אחרים בארץ שהרבה פחות מאוכלסים. סטטיסטית,הסיכוי שלך להיפגע/למות כי אתה יהודי הכי גדול בישראל, ובכל זאת אף אחד לא עזב אתהארץ בשל הסיבה הזו. ואם תסתכל מסביבך תמצא עוד אין ספור דוגמאות.
מסתבר שסיכוןסטטיסטי מהווה שיקול קטן עד זניח בהחלטה לעשות או לא לעשות דברים.
במישור העובדתי:אני מאמין שכשאחוז הרכבים הדו-גלגליים יעלה גם ההתנהגות על הכביש תשתנה. מצד אחד,הרוכב הממוצע, זה שירד מרכב, ירכב בצורה (איך בדיוק לנסח את זה?) יותר שפויהמהרוכב הממוצע היום. מצד שני, אם לכל נהג מכונית יהיה אדם קרוב שמשתמש בדו-גלגליהוא יכבד את הרוכבים הרבה יותר מאשר היום.
רכיבה עלדו-גלגלי תמיד תהיה יותר מסוכנת מנסיעה ברכב סגור עם ארבעה גלגלים. את הפרשהסיכונים אפשר להקטין, ובהינתן היתרונות הפרטיים והציבוריים של דו-גלגלי על פניארבע-גלגלי סביר להניח שיותר ויותר אנשים יעברו לדו-גלגלי.