שלום רב לידידי פול גז היקרים,

אז אחרי שנה וחצי פלוס של הפסקה בין לבין אני חוזר.
לפני כן היה לי את הדוקאטי 848 בגרמניה ובערך ביוני 2018 הוא נמכר. חזרתי הפעם ובגלל שיש לי אהבה אינסופית לאיטלקיות ובכלל לחימוש אירופאי (ואחרי שביליתי חלק נכבד מהחיים על יפניות) - החלטתי ללכת על משו מיוחד. בנוסף החלטתי גם לשתף אותכם בחוויית הקנייה שנראית לי גם היא מעניינת.

הוא נחשב לדובדבן שיושב על הקצפת, המנוע שלו פותח ע"י פרארי במקור וההשראה נלקחה ממנוע מכונית הפורמולה מתחילת שנות ה90. הבחירה נפלה על ה-MV Agusta F4.
צ'יק צ'ק מחפש איזה אופנוע, את 'ה'אופנוע ב"יד 2 הגרמני" ומוצא איזה סוכנות בדרום מערב גרמניה. על אף המרחקים האלה (מאות קילומטרים) שאני עדיין לא בידיוק מורגל אליהם - כבר מצאתי דרכים להגיע יחסית בזול. במקרה אבל ממש במקרה למזלי חבר גרמני דיי טוב שלי גר לא רחוק (באופן יחסי כמובן) והסכים להקפיץ אותי להרים הרבע מושלגים של דרום מערב גרמניה. מגיעים למקום, בודקים את הכלי... ועל הדרך מחייכים (רק מבפנים, אסור מבחוץ). הכלי נבדק במבטיו הראשונים תוך נגיעות פולשניות - אין נזילות מהמחז"ש, אין עיקומים בדיסקים, שרשרת נראית טוב, שריטות ושיפשופים למיניהם נראים נורמלים לאופנוע שהוא לפחות 8 שנים על הכביש, ראש היגוי, שלדת מסיכה וכו'... האופנוע מגיע עם קצת אקססוריז איכותיים כמו: מושב רוכב ומורכב שעברו אצל רפד למען נראות כללית יותר טובה (המקורי ללא ממש מרשים אם כן פרקטי יותר), כנף אחורי קרבון (מגניב רצח) ומחרשה מקוצרת עם מאותתים קטנים יותר מהמקוריים. בסוכנות התחייבו שלאופנוע אין עבר של תאונות (כמו שרשום במודעה) וכן נראה כך. סה"כ נראה טוב, בהחלט מצויין יחסית לגילו ולשנה בה הוא יצא אל הכביש הציבורי. בעלים קודמים היו איטלקייה שהחזיקה אותו כמה שנים טובות ורכבה עליו מידיי פעם והשני היה איזה בחור גרמני עשיר שלקח את האופנוע פעם אחת למיזאנו וחזר איתו (כנראה תנוחת הרכיבה שברה לו את הגב, הכל מובן). אני נחשב יד שלישית.



אחרי ביקור והרבה שאלות נפלה ההחלטה ללכת על הכלי, כמובן לא בניתי שום ציפיות מהסוכנות. הצעתי לעובדים שם לחזור אליי עם הצעה מחודשת בגלל שהצמיגים, הסתברו כישנים מידיי (ייצור תחילת שנת 2016) כך שהם היו על הגבול ואין סיבה שאקנה אופנוע עם צמיגים כמעט גמורים ואתחיל להשקיע עוד כסף, בטח ובטח שיש צורך באחיזה טובה באופנוע כזה. אחרי משאים ומתנים הוחלט על החבילה הבאה שכוללת במחיר הנקוב במודעה: טיפול (החלפת כל הנוזלים), מצבר חדש, צמיגים חדשים (החלטתי על מצלר M9RR אז הוספתי עוד כמה גרושים) וטסט חדש (לא לשכוח שזה תקף לשנתיים ולא לשנה אחת כמו בישראל). אחרי הרבה התכתבויות רבות באימייל בגרמנית אני מקבל את האופנוע כאשר, ההובלה עצמה גם הייתה כלולה במחיר - מה שהופך את העסקה לעסקה בהחלט שווה.



את ההובלה עשה בחור גרמני מבוגר שבא מן הימים (חזות של דייג יש לומר) כשבטרנזיט שלו עומד לו הMV Agusta שלי ולידם כל מיני קטנועים ואופנועים מימים ימימה שאני אפילו לא כל כך זיהיתי אותם. מוריד את הכלי ובודק שהכלי מתניע ואין סימנים לתאונה כלשהי בזמן ההובלה. מקבל את שאר המסמכים וכו' כולל מפתח רזרבי ומס' קוד בכרטיס לגישה לכלי בעת טיפול. הכל מצויין עד כה, גם התקנת לוחית הרישוי נעשית בקלילות רבה (טוב נו אין מה כל כך להסתבך בזה הרי).

עד עכשיו היה קצת רקע לקנייה, מה לגבי הכלי עצמו? אז ככה, החלטתי שאני לא ממהר לפרסם פוסט כל עוד לא נסעתי לפחות 1000 ק"מ על האופנוע כדי לתת חוות דעת ראוייה.
עד עכשיו גמעתי על הכלי 1600 ק"מ באומדן (1600 ק"מ של אושר ראוי לציין). הכלי הזה פשוט מפלצת. טונות של כוח מלמטה, רכיבה על מצב ספורט בסל"ד שספרותיו 9,000 סל"ד ומעלה ושערי הגיהינום נפתחים. בסל"ד דו-ספרתי הסאונד הופך לסאונד צורם באוזניים (בזמן רכיבה ארוכה מומלץ לשים אטמי אוזניים. באמת!). איפשהו ב12,000 סל"ד הנורות המהבהבות שמצביעות להחליף הילוך נדלקות והאוזניים שלי כבר מתנפצות. איזה סאונד מטריף! מד המהירות עולה גם הוא בטיל ומבלי ששמת לב אתה מגלה את עצמך כבר ב-200 קמ"ש פלוס. בימים כתיקונם כמובן יוצא לך לגלות מידיי פעם איזה פורשה GT3 או למבורגיני יושבים לך על הזנב כשאתה בטיסה על הנתיב השמאלי - עדיין לא התנסתי עם החוויה הזאת כשאני עם האם וי אגוסטה. רק אגיד שעם הדוקאטי 848 לא החזקתי מעמד וזו בהחלט חוויה קסומה שמתרחשת לעיתים באוטובאן.



משולש הקודש של מתלים, היגוי ובלמים פשוט פצצה - הבלמים דואגים לשתול אותך היטב באדמה עם המון רגש, בולמים קדמיים שמנמנים 50 מ"מ של מרזוקי ובולם אחורי כולל מיכל גז של זקס. כולם עם אפשרות לכוונון מלא. לגבי ההיגוי, פשוט מעולה אם כי יש כאלה שפחות יתחברו לעניין, החריג ואומר שבגלל בסיס הגלגלים הארוך יש צורך להתרגל לאופן בו נכנסים ויוצאים מפנייה. תנוחת הישיבה הקיצונית יחד עם בסיס גלגלים ארוך כשהקליפאונים נמצאים הרחק מהרוכב - יוצר תנוחת רכיבה בהחלט קיצונית (ופרימיטיבית), אם כי אפשר להתרגל אליה. צמיגי המצלר M9RR יחד עם מתלים מעולים ומשכך היגוי דואגים שהאופנוע הזה ישב כמו בטון על האוטובאן. הנסיעה במהירויות גבוהות היא דיי נעימה, יש דיי והותר מקום כדי לקפל את עצמך מתחת לחופה, לשמוע צליל מטריף מהמנוע ולהנות מיציבות במהירויות גבוהות. המשקף עצמו כמובן הוא פריט יופי לפני שהוא פריט פרקטי ועל כן מי שהרוח הוא גורם מפריע - בהחלט יכול כמובן לשדרג. לי אישית משב הרוח פחות מפריע לי אבל רעש חזק מהרוח בתוך הקסדה לגמרי מפריע לי. קניתי לאחרונה זוג אטמי אוזניים מיוחדות רב שימושיים - זוג אחד לדציבלים בינוניים והשני לגבוהים ואז באמת כיף לרכוב באוטובאן. בין לבין יצא לי לעשות מדידות צריכת דלק, יצא לי ממוצע של 12.5 ק"מ לליטר אופטימיים בשימוש משולב (לא שציפיתי לצריכה של 20 ק"מ לליטר אבל חשוב לי ת'כלס כמה בפ-ו-ע-ל הוא עושה). מיכל דלק 17 ליטרים, נורה יכולה להידלק בסביבות 140-160 ק"מ אחרי התדלוק המלא. תלוי עד כמה אתה אגרסיבי עם האופנוע ובאיזו מפת הצתה השתמשת.



בואו לרגע נעזוב את שיחות החולין האלה על המכלולים... לעזאזל הוא נראה סופר מגניב! עיצוב איטלקי טהור מבית טמבוריני המבוסס על דגמים קודמים של הF4 אחרי שקיבל הצרת גוף של 40 מ"מ. הלוגו של האם וי יחד עם השחור מבריק/מט, תכניסו לזה כנף אחורית קרבון (במקור מגיע בלי כנף אחורי), מחרשה מקוצרת ומושבים מרופדים איכותיים ופשוט כיף לשטוף את העיניים כל יום (או יותר נכון כל כמה ימים כי אני יוצא איתו בדר"כ בסופ"שים). והכי כיף בת'כלס? לשבת איתו בבית קפה ורצוי לא סתם בית קפה אלא בית קפה איטלקי במלוא מובן המילה כשהאספרסו שם חזק וארומתי.



באופן כללי, מי שקונה יצירה כזאת צריך להבין כמה דברים: אופנוע שדורש תשומת לב וחלפים לא זולים כלל, פחות לשימוש יומיומי אם כי בגרמניה זה יותר נוח מישראל.

מקווה שנהנתם מהקריאה. ותודות לחבר הפורום Dresdner על הגיבוי.