הסיכון גדול.

ציינתי מספר פעמים שכל פעם שאני יוצא מהבית אני מעיף מבט בידיעה שייתכן שאחרי הרכיבה הכל ישתנה במקרה הטוב מישהו יפזר את האפר שלי על כביש 6 כשהוא רוכב על 200 קמ"ש ( לא צוחק בעיניין הזה זו הבקשה האחרונה שלי חוצ מזה שתשבנה עליי 7 בחורות רזות עם חזה זקור - לפני ששושנים קופץ עם רדנקיות)

במקרה הפחות טוב זה שיקום ארוך ואולי גלגלים לכל שאר החיים.

וקצת יותר טוב שיקום וחזרה לתפקוד פחות או יותר מלא.


בכל מקרה אני מודע לסכנות ומפחד מהן ומברך כל יום שאני מעלה את האופנוע על ג'ק האמצע בבית.

ההכי גרוע זה לחיות בשכיבה עם זונדה