במאי: 7 רוכבים נהרגו על דו-גלגלי

[hakinen]

צ'מע , תענוג לקרוא את התובנות שלך ולא פחות את האחריות שאתה לוקח על הטעויות שאתה עושה, הלוואי שלכולם היה את האומץ לעמוד מול המראה ,להסתכל ישר בעיניים
להכיר "בנכויות" של עצמנו ומהנקודה הזו להמשיך ולרכוב. הלוואי והיה קורס בנוסף לשיפור מיומנויות הרכיבה, קורס לשיפור מיומנויות לקיחת האחריות על עצמנו

יקפצו עלי עכשיו, אבל אני טוען ש"הסתברות" במקרה הזה היא שקר, כי יש בה הכללה גדולה מדי.
מה הסיכוי של בחור על דיוק 390 שטס על 130 בשוליים של כביש 5 להיפצע קשה או להיהרג? כנראה גבוהה.
מה הסיכוי של שליח שמזגזג ונדחף בין שני אוטובוסים, כשאביזר המיגון היחיד שש עליו זאת קסדה פתוחה, ספק אם מתאימה בכלל לראש? כנראה שגם.

ומה הסיכוי של רוכב שהשקיע במיומנות הרכיבה שלו, רוכב על אופנוע תקין, מתמגן, רוכב במהירות הגיונית שתואמת את תנאי הדרך והראות, עושה מאמץ לצפות את העתיד לבוא, נמנע ממצבים שעלולים להתפתח לבעייתיים?
אין גלולת קסם, הסיכוי עדיין קיים. אבל לדעתי (ואין בידי סטטיסטיקה אמיתית לצערי) הסיכויים של רוכב כזה להיפצע קשה או למות בתאונה גבוהים במעט מהסיכוי שאותו דבר יקרה לו ברכב.

הסטטיסטיקה האישית (והלא בהכרח משקפת) שלי:
מבין כלל התאונות הכביש שעברתי (6 לדעתי, ב-10 שנים וכ-250 אלף ק"מ של רכיבה) - רק באחת נפצעתי פציעה בינונית שדרשה אשפוז, והיא הייתה ברכיבה "על הקצה" (ספורטיבי). הבהרה: כשאני מדבר על תאונות, אני מחריג נפילה במקום ללא נזק לרוכב ולאופנוע במהירות אפס (היו גם כמה כאלה).

אם נפלח את כלל התאונות:
2 קרו ברכיבה עם אופי ספורטיבי כשחרגתי ממעטפת היכולות שלי או של האופנוע. אחת מהן נגמרה באשפוז (פציעה שמוגדרת כ"בינונית"), האחרת בסימן כחול.
2 קרו עקב מהירות שלא התאימה לתנאי הדרך/מיומנות הרכיבה (ניסיון לעמוד בקצב של חבר מנוסה עם ותק של חודש על האופנוע הראשון, ויציאה לעקיפה מיותרת בירידה חלקלקה על כביש רטוב לפני בלימה). בשני המקרים נגמר במכות יבשות (הודות למיגון).
1 קרתה משום שניקרתי על האופנוע ברכיבה לילית ארוכה ומשמימה. למזלי נגמרה בסימנים כחולים.
1 - החלקה על כתם סולר טרי בפניה חשוכה. סימן כחול.

מהפילוח הזה עולות כמה מסקנות:
1. אני לא באמת יכול להחישב רוכב אחראי - כי בכל אחד ואחד מהארועים האלה, היה מרכיב גדול של חוסר האחריות שלי שתרם לקרות התאונה.
2. את כל התאונות אלה (פרט אולי לנפילונת על כתם סולר) אפשר וצריך היה למנוע.
3. חרף שני הסעיפים מעל, פרט למקרה יחיד שבו במודע ובמכוון התקרבתי לגבולות שלי ושל המכונה, מתוך ידיעה שאני מסכן את חיי (בתור אדם סמי-בוגר כמו שאני עכשיו, נשוי ואב לילד - אין דרך אחרת להגדיר את מה שעשיתי) - באף אחד מהארועים לא היה סיכוי גבוה להיהרג. אילו הייתי נהרג בנסיבות ההן, היה זה עניין של חוסר מזל בעיקר - שקול לאיבוד שליטה ברכב ששולח אותך לעמוד תאורה. עם הדלת של הנהג.