בכיר במשטרת התנועה: "הייתי בא לעבודה, לא עושה כלום"

[עמיר]

1. בקרב הציבור התקבעה תמונה קבועה של השוטר המצוי ואין צורך לפרט כאן את המאפיינים שלו... לא כולם כאלו, כמו בכל מקום יש כישרוניים יותר וכישרוניים פחות.
אם בהכללות עסקינן, תשאלו כל מורה אילו מהתלמידים היא זוכרת יותר, האולטרא חנונים, המופרעים או אלו שבאמצע?
המופרעים תמיד יהיו הכתם על הדף הלבן ששמים לב אליו.

2. לפני כמה ימים התפרסם שבחור בשנות ה-40 לחייו בשם א' יקבל פרס בטחון ישראל.
א', גאון בתחומו, עובד במוסד בתחום שאם היה באזרחות היה מרוויח עשרות מונים של כסף ויוקרתו הייתה ידועה - הוא בחר לעבוד במקום שמשלם פחות, ומעטי מעט יודעים על תרומתו ועל פועלו.
אז כן, למוסד יש יותר תקציבים מאשר משטרת ישראל, ועדיין הכל יחסי... מה שיותר חשוב זו התפיסה הציבורית של הציבור את הארגון [שגם הוא לא חף מטעיות] ומשם זה צריך להתחיל.
שהתפיסה הציבורית היא חיובית, גם עם יש עובד שלא עושה כלום כל היום [וכן יש כאלו בכל מקום, גם במוסד] היא פחות משפיעה.
נכון, המוסד לא צריך יחסי ציבור, הוא מקבל אותה אוטומטית בעזרת ההילה הקבועה שמרחפת מעליו ועם כל מבצע מוצלח שמתפרסם מידי פעם... מה לעשות החיים לא פיירים - זה עדיין לא מפחית מהעובדה שהמשטרה צריכה לעבוד על יחסי הציבור שלה, כמו כל מעסיק אחר.