סיימת טוב- עושים *לך* טוב ונעים.
באמצע זייפת כשהחלטת שכולם אוהבים מה שאתה אוהב.
בהתחלה ממש חטאת כשבאת בקביעה מוגמרת לגבי למה כולם עושים משהו.
כמו כל דבר בצה"ל (חוץ מהעוף) התשובה מתחלקת לשלושה חלקים:
1. בכל מקום שכתבתי כתבתי על ההבדל בין מנוע חשמלי למנוע בערה שעושה לי חררה! לי !
2. BMW מוכרת הכי הרבה בקטגוריית ה-אדוונצ'ר/ראלי כמה מבין אלפי הקונים באמת משתמשים בו כאדוונצ'ר? מסתבר שיש חשיבות למעטפת.
3. אופנוע בניגוד לכל דבר אחר הוא כלי אישי, כזה שמגרה את הצד האפל של הרוכב, אחת ההחלטות הכי אישיות בקניה-כמה מבין הגרעין הקשה לא יקנו חשמלי?
איש, לא כולם כמוך, לטוב ולרע.
לא כולם רוכבים מתוך איזו אידיאולוגיה רומנטית.
לא כולם יושבים ומדברים עם החברים הרוכבים שלהם על אופנועים כל היום.
ממש לא כולם אוהבים את החום השמן הריח הלכלוך והתקלות.
ובטח לא כולם קונים כלי רכב מאהבה ורגש.
מי שמחפש יעילות קונה קטנוע, הכלים החשמליים לא מתרוממים ופעילים בשוק צר מאד, גם הרכבים.
רוב הגרעין הקשה של הרוכבים אלה ששורדים הרבה שנים עם אופנוע דווקא כן מדברים, זה הופך להיות חלק מהם.
כשאתה קונה אופנוע אתה קונה את כל החבילה, ובכדאי להמשיך לחיות איתו צריך המון אהבה, אחרת זה הכלי הכי לא הגיוני.
רוכבים חיים בהכחשה שהם עלולים למות בכל פעם שהם על האופנוע, אז האם זאת אהבת מוות?
כמה פעמים שמעתי את המשפט "אופנוע מצוין אבל אני לא מתחבר אליו" - מה זה החיבור?
שיבושם לך באשר תעשה, אבל תפסיק להחליט בשביל כולם מה הדרך ה"נכונה" להיות "אופנוען". תתקדם, אחי, עברנו את זה בשנות ה20 לחיינו. משם התקדמנו הלאה.
מצטער אבל גם בלי בושם רק אני מחלק תעודות אופנוען אמתי. (בכפוף לתקנון ההשתתפות אסורה על רוכבי חשמלי ובני משפחותיהם!)