ב.מ.וו C1 חשמלי קונברטיבל - עם גג שניתן להסרה

[פיינשמקר]

דווקא יש.

תחשב את כמות האנרגיה שצריך על מנת להניע רכב ל-700 ק"מ. תהפוך מהיחידות שאתה משתמש בהן (נניח קלוריות, ג'אול) לאמפר שעה, תכפיל ב-20 (שזה הפקטור של 3 דקות בשעה) ותקבל את זרם ההטענה הממוצע. קרוב לוודאי שתצטרך להשבית שכונה או עיר קטנה על מנת לקבל את הזרם הזה, שלא לדבר על התשתית הדרושה (כבלים בעובי של הירך שלך המחוברים ישירות לתחנת הטרנספורמציה הקרובה). גם לא נכנסנו למה קורה בתוך הסוללה כשהיא נטענת, הכימיה והחום שנפלט. בקיצור, החוקים הבסיסיים קובעים שזה לא ריאלי.

ובנוסף: קיבולת האנרגיה של סוללה תלויה בשטח פני האלקטרודה (יחידות - אורך בריבוע). משקל הסוללה תלוי בנפח (אורך בשלישית). לכן, לא משנה כמה הסוללות יתפתחו, תמיד קיבולת האנרגיה למשקל הסוללה תהיה נחותה משל מקור אנרגיה שהקיבולת שלו תלויה בנפח.

כמות האנרגיה שצריך על מנת להניע רכב ל-700 ק"מ = תלויה בעילות המנוע, ויעילות הסוללה (שם בצד משקל רכב, מהירות ממוצעת וכו,). לא נתון קשיח שתוכל לחשב ושיהיה נכון לעוד שנה מהיום, אלא תלוי הנדסה.
קיבולת של סוללה X = תלויה בארכיטקטורה והנדסת החומרים. לא נתון קשיח אלא תלוי הנדסה. סוללה זה קונספט הנדסי, לא מימוש הנדסי קשיח מבוסס ניקל/קדיום/קובולט.

בוודאי שיש מגבלות פיסיקליות שהטבע מציב. אבל לטעון שההנדסה בשוק המנועים החשמליים הגיעה למיצוי טכנולוגי זה טמטום קולוסאלי.
לא ברור לי איך מישהו עם השכלה מדעית יכול לטעון כך ברצינות.