עכשיו, שאלת טריוויה
מה ומאיפה היה נוטה לנזול ב-GPX-ים שעברו תאונה, ולמה?
כמו שאומרים, לפני שאתה מבקר - תראה האם אתה יכול לעשות יותר טוב.
יש לי הרבה ביקורת לפורמט של "פינת הנוסטלגיה". אז בחרתי אופנוע (תודה @NAOR2207) וכתבתי.
לשיפוטכם, חברי הפורום הנכבדים.
בייבי נינג'ה - שדון מבויית.
שנות ה-80 וה-90 יכולות להיחשב כ"תור הזהב" של אופנועי הספורט. הרביעייה היפנית הייתה בשנים אלה במירוץ חימוש, שבו דגמי הספורט התעדכנו כמעט מדי שנה כדי להציע ללקוחות צמאי הגז עוד - עוד מנוע, עוד מתלים, עוד שינוי עיצובי.
כמובן, שגם רוכבים בתחילת דרכם, שרק חלמו על ה-GSXR,FZR או ZX שיהיה להם בבוא היום היה צריך לספק מענה. עוד בשנת 1986, הוציאו קאוואסאקי את אופנוע הספורט הקטן שלהם - GPX250, שהיה בתורו המשך לדגם שנקרא GPZ250.
באותן שנים, היה זה אופנוע מהפכני. צמד הבוכנות הזעירות התאפיינו בקוטר גדול, מהלך קצרצר ויחס דחיסה גבוה של 1:12.4 (1:12.0 בשנות 86-87). אלה אפשרו לפמפם הספק של 36-38 כ"ס לפי מקורות שונים - קרוב ל-150 כ"ס לליטר, נתון מטורף לימים ההם. הקו האדום היה ב-14 אלף סל"ד אסטרונומיים, וכמצופה ממנוע ספורטיבי - המנוע היה תאב סל"ד. כנהוג בשנות ה-80, נעל הנינג'ה הקטן צמיגים צרים שהולבשו על ג'אנט 16 אינץ' לטובת זריזות ההיגוי - כמעט זהים לאלו שלובשים קטנועים גדולי-גלגלים של ימינו.
אבל נתונים אלה לא מספרים את כל הסיפור. בראש ובראשונה, הנינג'ה הקטן היה אופנוע קל לרכיבה - בזכות משקל נוצה של 138 ק"ג (יבש), מושב נמוך ותפעול חמאתי. הוא אפשר לרוכבים מתחילים, ובייחוד למאותגרי הגובה שבינהם, ללמוד את רזי רכיבת הספורט על כלי קטן, קל לשליטה וסלחן. על הדרך, הוא היה גם חסכוני, פרקטי להתניידות יומיומית ואמין להפליא.
בשנת 88 זכה הנינג'ה הקטן למתיחת פנים צנועה - ומאז נמכר בארה"ב כמעט ללא שינוי נראה לעין (פרט לשינויים מכאניים קלים) ברצף עד לשנת 2006, תחת השם EX250R. לקראת סוף השיווק, הוא נראה עתיק כמו דינוזאור ליד כלים מודרניים - מה שלא הפריע לו ליהנות מעדת מעריצים קטנה אך פעילה.
ב-2007, בפתח המשבר הכלכלי שפקד את העולם, עדכנו קאוואסאקי את הנינג'ה הקטן - ופגעו בול לדרישות השוק שבו עלה הביקוש לאופנועים זולים ופרקטיים על חשבון אופנועי הספורט היקרים. השינויים המכאניים לא היו מרחיקי לכת, אבל מתבקשים מאוד: ראשית, גלגלי ה-16" מצאו את מקומם בפח הזבל של ההיסטוריה והנינג'ה צוייד בג'נט 17" מודרני יותר. שנית, הוא קיבל עבודת גוף חדשה ומודרנית, שהזכירה את ה-ER-6F שהושק כשנה קודם לכן. ולבסוף - הגרסה האירופאית קבלה מערכת הזרקה במקום זוג קרבורטורים, ומיתון בהספק ל-33 כ"ס, ששיפרו מעט את גמישות המנוע והתאימו את האופנוע לדרגות הרישיון המקובלות באירופה דאז. צורה זו נמכרה עד שנת 2013, אז הוחלף בנינג'ה 300 ששמר על הקונספט של הנינג'ה הקטן, אבל לקח אותו צעד קדימה עם מכלולים מודרניים יותר ותוספת כוח.
אצלינו השדון הקטן נחת לראשונה בשנת 1994 תחת השם GPX250, עם כניסתה של קאוואסאקי לשוק המקומי, ונמכר בכמויות קטנות עד לשנת 1996. חרף השבחים שהרעיפו עליו במבחני הדרכים המקומיים, הוא לא נחל הצלחה מרובה. נראה שהסיבה העיקרית לכך הייתה המחיר, שהיה נמוך רק בכ-10% מה-GPZ500 - אופנוע ה"ספורט" הנחשק ביותר בקרב בעלי הרישיון המוגבל דאז. לאחר ששיווקו הופסק, המשיכו ה-GPX-ים המשומשים לעשות את עבודתם כאופנוע ספורט ראשון עבור רוכבים (והמון רוכבות) שהפרוטה אינה מצוייה בכיסם. באופן טבעי רובם גם הוזנחו ברמה זו או אחרת.
לאחר שינוי דרגות הרישוי בשנת 2007, שהוציא את אופנועי ה-500 מחוץ למשחק - שוב התעורר הביקוש ל-GPX-ים שהיו אז כבר בני מעל לעשור. רובם ככולם נפחו את נשמתם בכמה שנים שלאחר מכן - אחרי שעברו בחייהם עשרות ידיים והמון קילומטרים, תוך אחזקה לקויה ובשימוש אגרסיבי.
במקביל לשינוי תקנות הרישוי במדינת ישראל, נחת אצלינו הנינג'ה המחודש כדגם 2008, ולכמה שנים הבאות הפך להיות אמת המידה לאופנוע "ספורט" בקטגוריית A1. מתחריו היו ה-CBR250 של הונדה נתפס כאופנוע "טורינגי" יותר ומושחז פחות, והיוסאנג GT250R - שהיה נחות הן מבחינת התנהגות והן מבחינת אמינות. בניגוד לגלגול הקודם, דגם זה נמכר בכמויות יפות, ובזכות אמינותו - עדיין ניתן למצוא פה ושם כלים במצב ראוי.
גם הנינג'ה 300 שהחליף אותו נחל הצלחה יפה בשוק המקומי שלנו. אבל זה כבר סיפור אחר...
נערך לאחרונה על ידי KKatkov; 04-09-2020 בשעה 17:21.
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
עכשיו, שאלת טריוויה
מה ומאיפה היה נוטה לנזול ב-GPX-ים שעברו תאונה, ולמה?
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
אחלה סקירה.
אני לא מכיר את הדגם אבל מהמר על נוזל בלמים כי זה הכי לא סביר![]()
SUZUKI GSX ES 550 E 1986HONDA NC 750 X 2016KTM 1090 Adventure S 2018
2020 Husqvarna 701 Enduro
KTM 790 Adventure S 2021
קידוזו - התשובה היא לא
אגב, טעות הקלדה בכתבה...
ה-GPX נקרא הארה"ב EX250F. האינדקס EX250R שייך לנינג'ה דור שני, שהחליף אותו.
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
דליפה ממיכל דלק בגלל ברגים לא מקוריים וארוכים מדי שמנקבים אותו?
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
אחלה סקירה!
Yamaha X-City 250 -> Hyosung GT250 -> Suzuki GS500 -> Suzuki V-Strom 650 -> Suzuki Bandit 1200 --> Kawasaki Versys 650
הבעיה של הGPX הייתה הסמ"ק (250) רכבתי עליו ועל הGS500 ובתכלס הוא היה טוב יותר ממנו אבל אנשים לא רצו שחברים שלהם ידעו שהם רוכבים רק על 250.
אני זוכר שחבר התלבט אי שם בשנות ה90 המאוחרות עם לקנות GPX או GS (משומש) הוא לא ממש רצה בהתחלה אבל אחר כך הוא היה מאד מרוצה מהקניה והיה מראה את האגזוז להרבה GSים
היה לנו בקבוצת הרכיבה בחור עם הנינג'ה 250 הישן, היה רוכב בדיוק באותו קצב כמו ה-GSים וגם הראה אמינות מופלגת. המנוע המקורי שלו החזיר את נשמתו לבורא אחרי 83 אלף ק"מ של התעללות חסרת רחמים, וגם זה בעיקר בגלל שהבעלים לא דאג להחליף את שרשרת הטיימינג בזמן. קילומטראז' בו רבים מה-GSים חוברו לאינפוזיית שמן קבועה.
הם עברו גם יותר מזה...
אחד המנועים שפתחתי היה של GPX250 שבהערכה גסה (אם להסתמך על הספידומטר המקורי) היה עם כ-130 אלף ק"מ עליו.
הרכיב היחיד שהיה בלוי למצב קטסטרופלי היה שרשרת הטיימינג והמובילים שלה - שהיו סדוקים לגמרי, והיו במרחק נגיעה מלהתפרק לחתיכות וליפול לתוך המנוע.
שאר הרכיבים ניזוקו עקב נסיעה ללא שמן (וזאת בעצם הייתה הסיבה לאוברהול).
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
היה האופנוע השני שלי, מלבד "אי נוחות" בהרכבה (הבולם האחורי שלהם היה ידוע כ"חלש") היה דיי מעולה לסינגל ריידר מתחיל אם כי היה לי אישית קצת צפוף לפעמים עליו (1.79).
הייתי יושב שעות על האתר מעריצים שלו והפורום שם בכדי לראות בניות, מודים ושיפורים...לצערי לא הצלחתי לעשות את הפרוייקט שרציתי עליו ולבסוף הוא נמכר לחבר מהפורום לאחר שעמד כמה שנים עקב פריצת אטם.
עדיין חולם עליו בלילות לפעמים...![]()