אומרים שעד שאתה לא מאבד משהו קשה לך להעריך אותו, ואכן כך הדבר. בעשרה הימים האחרונים הייתי עסוק מן הסתם בדברים אחרים, חופשה, בילויים והחיפושית השמנה שהשגתי, סופי הוזנחה לה מתחת לכיסוי ושבתה לה לעשרת ימי תשובה, או חופש גדול אם תירצו, זה היה הפרק זמן הארוך ביותר שלא רכבתי עליה מאז הגיעה לרשותי, היום בבוקר ירדתי כמה דקות קודם על מנת לפייס אותה קצת ולראות מה תהיה תגובתה על תשומת הלב המלאה לה זוכה החברה החדשה במשפחה, שבאה לא איך לא על חשבון אחותה החורגת בעלת שני הגלגלים. בילינו ביחד כמה דקות של זמן איכות, ניקוי קטן מאבק, קצת ליטופים לפיוס והתנעה, סופי הגיבה מיד וטרטרה במלוא המרץ, רואים שהשבתון החל להימאס עליה, והרצון שוב לצאת ולגמוע מרחקים בוער בעצמותיה, הק"מ הראשון הוכיח לי כמה התגעגעתי לרכיבה ולא היה לי את זמן או הפנאי לחוש בכך, דברים אחרים מילאו לי את הראש ולוח הזמנים ועכשיו ברור לי כמה התגעגעתי, הטיול נמשך עוד דקות ארוכות עד שהגענו לעבודה ואח"כ בסיום המשמרת, חזרה הביתה, תוך הבטחה הדדית שלא עוד יותר לא נוותר על הרכיבה לכלכך הרבה זמן.
...
הצהרים הלוהטים ביותר השנה, אנחנו ברכיבה זהירה מחפשים את המקומות בהם אפשר להשתחרר קצת מהצפיפות, על מנת לפתח מהירות סבירה, ולזכות במעט בריזה, אד שקוף וחם עולה מהכביש ומטשטש את הסדקים והבורות שעל פני הדרך, הצליל של סופי נעשה שטוח ועצל בניגוד לצליל החד וערני בשעות הקרות יותר, הזיעה ניגרת במורד המצח, ישר לתוך העיניים, וגורמות לצריבה מרגיזה, הנהגים בכביש עצבניים וחסרי סבלנות, נלחמים על כל חור של כמה מטרים בכדי להרוויח עוד שנייה בפקק,
חולפים על פני הסינימטק, ניידת של משרד התחבורה ובוחן רכב עומדים ועוצרים נהגים לבדיקת תקינות וזיהום אויר, אנחנו נעלמים להם מהר לפני שיספיקו להגיב...ממש על יד מגדל דוד אני מבחין בשלולית מים גדולה, סגירה מהירה של הגז הורדת שני רגלים במקביל לקרקע והרמזור מתחלף לאדום, לא טוב, רגל ימין עוזבת את משמרת הבטיחות, ולוחצת קלות על הבלם, הדילמה כעת אם ללחוץ חזק יותר ולעצור לפני הרכבים שחוצים את הכביש ממש מולי, ולהסתכן בנעילת גלגל, או להמשיך בהאטה הדרגתית אם סיכוי סביר לפגוע ברכב ממול, נעילה של הגלגל הזנב בורח קצת תיקון קל רגל יציבה על הקרקע נעצרנו בבטחה. משחקים אותה קול, לנהגת שמימין, כאילו בדיוק לביצוע הזה התכוונו, חיוך וממשכים הלאה....אוף כמה חם...