עברנו את נקודת הכדאיות, מימיו הראשונים של המנוע הרכב או האופנוע, בעיית האמינות ואורך החיים הייתה דרישת הייצור מס' אחת.

בתקופות השפל הכלכלי הצנע הייתה חשיבות למחיר האחזקה והאמינות של הרכב, חברות שמכרו רכבים אמינים או הילה של רכב אמין
מכרו יותר, אז היה עידן החברות העצמאיות לא קונצרנים ולא חיבורים. פז'ו הייתה צרפתית ושייכת לפז'ו, ב.מ וו הייתה גרמניה ויצרה בגרמניה
וכד'.

הגרמניים החזיקו מעצמם טכנולוגים ומהנדסים מעולים הרוסים גנבו מהם בלי בושה וייצרו כלים לא פחות אמינים אבל רק לצבא.

אחת מהיצרניות הייתה מציבה רף וכולם רצים אחריה, מנוע ב-VW של החיפושית יכולים להחזיק לעד, כנ"ל ה- 404 של פג'ו אופנועי הב מ וו
מקורריי האוויר וכד'.

מה שהכשיל את היצרנים היו הממשלות שלהם העובדים שלהם והפוליטיקה, היחידים שעבדו נכון היו היפנים בגלל החינוך והאופי היפני.

החברה השתנתה ואת גאוות היחידה החליפה הכדאיות הכלכלית במקביל העולם הפך עשיר יותר ותרבות החדש והנוצץ החליפה את "כלי לכל החיים".
הוספו תקנות היורו וזיהום האוויר ותקבלו כלי רכב חד פעמיים, אורך חיים של חצי עשור אולי קצת יותר. לא שווה לקנות היום לקנות רכב משומש ישן
כי שום דבר לא אמור לשרוד בו, ולא בטוח שיהיו לו גם חלקי חילוף. הטכנולוגיה ליצור רכב עם 0 תקלות שישרוד לעד קיימת ראו רכבי חלל ותעופה,
אבל אף אחד לא יעשה את זה כי זה לא כדאי כלכלית ולא מתאים למיליונים הזה.