ידוע לכל כי לימוד הנהיגה ובחינות הנהיגה לדו גלגלי הם בדיחה.
אם רוצים לשפר את המציאות, כדאי להתחיל מהיסוד.
כל בר דעת מבין שיש קשר ישיר בין רמת הבחינה לרמת הלימוד.
מסקנה: יש לשפר את רמת הבחינה.
כיום למיבחן נהיגה לדו גלגלי (שהוא הכלי המסוכן ביותר בכביש) מוקצה זמן בחינה הקצר ביותר, (ביחס לשאר דרגות הרישיון). בנוסף הבוחן יוצא לכביש עם שלושה רוכבים כאשר אין לו קשר רציף עם הניבחנים. (מכשירי קשר).
התוצאה. מבחן שהוא בדיחה וכפועל יוצא מכך רמת הלימוד ורמת הרוכבים החדשים שיוצאים לכביש.
מה מתבקש?
1. הארכת זמן הבחינה.
2. מכשירי קשר שיאפשרו תקשורת רציפה בין הבוחן למיבחן.
3. בוחן שיצא לכביש עם ניבחן אחד, לכל היותר שניים.
מה שנקבל זה מבחן מגוון ואיכותי יותר במגוון מצבי תנועה, בדרכים עירוניות ובין עירוניות.
רמת הלימוד תתאים את עצמה למציאות החדשה ובסבירות גבוהה גם רמת מקבלי הרישיון תעלה.
עלות מהלך כזה נמוכה ביותר.
אבסורד נוסף שדורש התייחסות.
דרגת הרישיון היחידה בארץ בה ניתן ללמוד ולהיבחן על גיר אוטומטי ולקבל רשיון לגיר רגיל, זו דרגה A2.
חלק גדול מהניבחנים לדרגה זו הם ילדים בני 16 ללא ניסיון כביש קודם. לדעתי מחדל חמור.
לסיכום אם רוצים לשפר את הסטטיסטיקה העגומה יש לפעול במספר מישורים במקביל.
רצוי מאוד לעבוד עם שכל תוך שילוב ציבור הרוכבים בתהליך קבלת ההחלטות.
בקשה מוגזמת?
ציטוט ההודעה בתגובה
נכתב במקור על ידי KKatkov
