חזרתי עכשיו מרמת הגולן. אתמול בדרך הלוך הלך האיתות וזה לא נעים בכביש מהיר וחשוך. עצרתי ביקנעם כיביתי הנעתי ואור בלם אחורי וקידמי ואור ניוטרל הלכו קפוט. המוסכניק היה בטיול אופניים ולא יכל לדבר רק אמר לי לפרק את החיבור שעשה לפני יומיים. לא עזר. בעצירה הבאה בצומת עמיעד הבנתי שגם הפנס עלול להתאבד והעליה דרך מחניים על עיוור פחות מצחיקה אז עצרתי. כדברי שימי -לילה בלי כוכב. רוח חמה, תנים מסביב ואני בתחנת דלק צדדית. התקשרתי לחבר שבשיחת וידיאו הדריך איזה מהפיוזים שרופים ואיך להחליף. רבע שעה והסתדר כשבינתיים אישתי לא מבינה למה אני מנתק ולא עונה. המסכנה חטפה חרדת התאלמנות רצינית.

מבאס כי אחרי ששאלתי את המוסכניק אם הוא מכיר את הדרך הנכונה לחבר תוספות לאופנוע - וזה דגם שהוא מכיר הוא אמר שכן. ב- 701 הכינו חיבור מיוחד לצרכני חשמל (ניווט קשר וכו') שנמצא מאחורי המסיכה הקטנה. חיבר דרך הצופר. מדינה של חובבנים. החשמלאי, איש האלומיניום, הגנן, המוסכניק, איש המזגנים, איש העץ- כולם השאירו זנבות בעבודה ועל כולם הייתי צריך לפקוח עין כדי למנוע נזקים גדולים יותר. גם מטומטמים כי להיות מקצועי זה יותר משתלם כלכלית יותר מעניין ואיך אפשר... אין כבוד עצמי בלי שאדם רציני לגבי מה שהוא עושה. כל השנים פגשתי מוסכניק רציני אחד בארץ, ניר מהונדה רעננה. -אחד! איך אני יודע שהוא רציני? בגלל הגישה. רואים בשפת הגוף והקצב, הסדר, הליטוף הקטן עם המטלית.

ובשורה מכיוון הישבן. מכיוון שיצאתי ספונטנית לגולן בצורה חפוזה ובמצב רוח די משועשע השארתי מטלית מיקרופייבר שהיתה על המושב. מטלית עבה שמשמשת לניקוי המשקף מברחשים. מסתבר שהמטלית בכיפול אחד משפרת ארגונומית את הכיסא בצורה דרסטית. עד לרמת הגולן עם הפסקה אחת. לא הכי נחמד אבל אפשרי.

לקינוח יש קטע עם פלג הגדול. מסתבר שבחורף 97 עשינו טיול 4X4 פסיכי בשלג עם חבר משותף. בלי ניווט או תכניות. התארגנו ועלינו דרך השטח מאזור עמק האלה חצינו את כביש 60 ואחר כך קצת ירדנו למדבר יהודה עד למקום שהשלג נחתך בקו ישר. בדרך היה בוץ, מעבר בואדי יפהפה, ילדים שזורקים כדורי שלג על השמשות במקום אבנים ושגעת מצחיקה. לחשוב שאחנו יודעים לחשוב.