בפועל אני יוצא לשטח פחות ממה שתכננתי למרות שתמיד יש תכנונים לטיולים בקנה ובאופרוד. מכיוון שכיוונתי את רגליות הבלם וההילוכים לפני מספר שבועות במוסך רציתי לבדוק את הכיוונון עם המגפיים. ניצלתי משמרת בשומר החדש כדי לדפוק כרטיס וללמוד מה עשיתי. תוואי המסלול בקושי ממוצע 2 כולל שביל שעבר באדמת שדה מגובששת לפירורים גדולים, קצת דרדרת שבילים מצויה, קוליסים רחבים, ענפים שמאיימים לעקור עיניים והרבה אבק. גובה הבלם בסה"כ בסדר אבל את ההילוכים אני חושב להנמיך. אני חושב כי יכול להיות שטעיתי בגדול. צברתי בערך 35 שעות בשטח על ארבינקא והקפדתי לדרוך רק על כריות כף הרגל.
א. זה נורא מעייף.
ב. מסרבל את תפעול הרגליות כי צריך להרים את הרגל ממקומה
ג. ולכן גם פחות בטיחותי.
למה?
כי הבנתי שזה עוזר להגיע למצב העילאי של הרוכב חסר המשקל (בוידיאו) ולשפר את יכולת "ספיגת המהמורות":
.
.
אתמול שיחקתי כדורגל והייתי די מפורק ולכן בסיבוב השלישי סביב הכרמים והמטעים שריר השוק וכף הרגל כבר כאבו כהוגן. החלטתי לנסות ולדרוך על הרגליות כמו בני תמותה. פאק, איזה שינוי. הפרטנר למשמרת (KTM 790 S) עבר כמה הכשרות שטח וגם כזה שמשכיל את עצמו בסרטוני רכיבה והעמיד אותי על טעותי . מסתבר שכל הזמן התעקשתי לסבול- ולשווא. איילזו, בלי אמרתילך. אני תמיד עם אצבעות על הידיות אבל עכשיו אפשר יכול להשתמש בבלם האחורי בספונטניות. שיגעון. חוץ מפאדיחה אחת של מצערת שנפתחה ספונטנית בגלל שעפתי אחורה מכפל קרקע שהערכתי לא נכון רכבתי בקצב לא רע לטירון וותיק והחיבור עם ארבינקא הולך ומתהדק.
הסרטון שגרם לסבל:
ציטוט ההודעה בתגובה