לצערי הג'ינג'ית עברה בשבת אירוע לבבי (אנחנו בבית ושלומה טוב כרגע תודה לכולם) האירוע קרה בהוד השרון לשם הגענו רכובים
והיא אושפזה לשלושה ימים בבית חולים מאיר כ"ס, יצא לי לרכוב י-ם כ"ס יומיים ופעם אחת איסוף ברכב, למה אני מספר את זה פה?
הכבישים הפכו לזירת מלחמה, קשה להגיד עלי שאני רוכב לא מנוסה, ראיתי עולם ורכבתי בו, אני זוכר גם את התקופות של אמצע שנות
השמונים של האלף הקודמת כשרכבתי ומעולם לא היה המצב חמור כמו עכשיו.
צפיפות איומה, נהגים חסרי התחשבות ומעוף, אין תכנון דרך, שימוש במראות, נהיגת אגו, זלזול בחוקים, התבצרות איטית בנתיב השמאלי
משאית עוקפת משאית וחוסמת את הדרך לאורך קילומטרים התעסקות נהגים ונהגות בכל דבר חוץ מהדרך והנהיגה עצמה, ורוכבים לא
ממושמעים, רוכב איזיריידר משייט באזור ה-100 ק"מ בנתיב השמאלי כאילו הוא שייך לאבא החורג שלו, רכיבה מטומטמת על השול כשהכביש
פנוי לחלוטין, עקיפות מימין על גבול השערורייה מתאבדי קמיקזה על שני גלגלים. בקיצור המצב על הכביש יגבה עוד ועוד קורבנות, אנחנו הכי פגיעים
יותר אפילו מהולכי רגל, כי רוכב דביל שמרים ווילי ונגזר על גדר הפרדה הוא הרוג מיותר בדיוק כמו המפגר שרוכב מעל המגבלות שלו ולא גומר את
הסיבוב אבל את החיים כן.
אכיפה לא תעזור כי אין שוטר על כל רכב, אלקטרוניקה לא תעזור כי היא תגרום לפעולות הפוכות, משמעת ברזל וחינוך מגיל 0 אולי אבל אני לא בטוח
שזה לא מאוחר מדי.
ציטוט ההודעה בתגובה