הקטל בדרכים: 71 רוכבים נהרגו מתחילת השנה

[השושנים]

אני חושב שרוכב צריך לקחת על עצמו את האחריות של שני הצדדים.

יש המון רוכבים שרוכבים בחוסר אחריות, אולי לא כל הזמן, אולי רק לפעמים, או אפילו רק שהקוף יוצא, אבל לתאונה מספיק שבריר שניה של הצטברות גורמים
בשביל להשכיב את הרוכב, על הכביש, בבית חולים, בבית עלמין.

התאונות מתחלקות לכמה וכמה סוגים באחוזים משתנים על פי הרוכב:

תאונה עצמית- איבוד שליטה, חוסר מיומנות, הסחת דעת, רכיבה שלא בהתאם לתנאי הדרך.
תשתית לקויה- שמן, חול, בור, קפל קרקע.
טעות אנוש של הרוכב- חוסר בהבנת סימני הדרך קריאת רמזור מוטעית, מעבר בין נתיבים בלי להסתכל במראה כניסה מהירה לסיבוב עיוור.
טעות אנוש של אחד ממשתתפי הכביש האחרים- התפרצות לנתיב, ניגוח מאחור, וכד'.
כשל טכני/מכני- (לרוכב יש אחריות על הכלי אבל...)
כורך עליון- נסיעה במקביל למשאית אבטיחים דלת נפתח והכל נופל על הרוכב (היה)...



עכשיו אחוזים, כל רוכב יש לו מיומנויות אחרות, ניסיון אחר, מקצועיות אחרת, יכולת פיזית/מנטלית אחרת, קריאת מציאות אחרת. אלה קובעים את הסיכוי
שלו לשרוד על הכביש+10% מזל.

הפזיזות והשכל יצאו לטייל הפזיזות הלכה על הכביש והשכל ניסה לשכנע אותה לעלות למדרכה, רכב שהגיע במהירות ראה את הפזיזות על הכביש שבר
חזק את ההגה על מנת לא לפגוע בה ועלה על השכל....מזל.

כרוכב האחריות על קביעת האחוזים שיש להם שליטה עליהם מוטלת עליך ותמיד תזכור של ב-10% אף אחד לא שולט!

[חזיר גזיות]

אתה צודק בהחלט שושני. רוכבים גם צריכים לעשות חשיבה עמוקה.ולקחת אחריות כמה שזאת מילה גדולה לגילאים של העשור השני כמו שציינתם את כל המתפרעים למינהם. וההבנה דו גלגלי זה כלי שאין בו המון "פסילות" הייתי ביותר מידי הלוויות. שמעתי תמשפט האכזרי "אלוהים נתן אלוהים לקח". ראיתי איך משפחות מתפרקות. כאב של אמא זה משהו שבאמת אי אפשר לתאר במשפט את ההרס בלתי הפיך. הרבה חברים ירדו מאופנועים אחרי מחזה כזה בבית עלמין. ואחרי תקופת צינון חזרו. אני תמיד המשכתי לרכב. כי ידעתי. שזה חלק ממני חלק כואב אבל זה תמיד גרם לי לכבד את הכלי יותר. ולהבין שחיים ומוות לא רק ביד הלשון אלה גם ביד המצערת. מאחל לכולנו רכיבה בטוחה וערנות מקסימלית.