אני חולק עליך. לדעתי 95-97% מהמחקרים הללו הם בולשיט. אבל, גם אם רק 3% שווים משהו, זה לא מעט בהתייחס לכמות המחקרים הנעשים היום. חוץ מזה, גם ממחקרי בולשיט מצטבר ידע והבנה מכל הסוגים, ובעקיפין זה תורם לפיתוחים חדשים.
20 שנה בתעשייה מסביר הרבה מאוד. התעשייה בארץ (כפי שאני מכיר אותה, גם מניסיון אישי) נוקטת בשיטת "אם זה עובד אז למה לשנות" ו"אם המתחרה שלי עושה זאת פחות טוב ממני, למה לי להשקיע בשיפור". הגישה הזו סוגרת את המחשבה והאופקים ומכניסה סטגנציה. אז, כמו רוב הטכנולוגיות, גם הפקת מימן ממים תפותח ע"י סטרטאפ של צעירים שאינם כבולים מחשבתית בגלל "20 שנה בתעשייה", וכנראה תירכש ע"י "התעשייה" כשהטכנולוגיה תהיה בשלה. או, שהסטרטאפ יגדל וירכוש את התעשייה, כמו שקרה לחברת בל הקטנה עם חברת הטלגרף האמריקאית, המאובנת מחשבתית ששללה טכנולוגיה חדשנית של תקשורת.
בסה"כ הדברים ידועים: ידוע מה הבעיות באלקטרוליזה של מים. ידוע לאן צריכים להגיע ומה התכונות של החומר שיביא לשם. החיפוש אחרי חומר כזה יכול לקחת יום או שנים, אבל ככל שעובר הזמן ומצטבר ידע החיפוש נעשה ממוקד יותר ויעיל יותר.
ידוע מה הפרמטרים הדרושים לחימזור (redox) של מים. יש הבנה בסיסית כיצד חומר מגיב עם אור, איך "לקצור" יותר ארכי גל מקרינת השמש (כרומופורים – אם זה אומר לך משהו), מה צריך להיות מצבו לאחר בליעת הפוטון, מה צריך להיות אורך החיים המינימאלי של מצב זה (ואיך להשפיע על כך) וכו'. נשאר "רק" למצוא את החומר(ים) הנכון(ים) – ושוב, רק עניין של זמן.
ייצור של סוללת ליתיום עם 28KWh מייצר כ-3 טון פחמן דו חמצני. חפש מסמך PDF בשם sustainability-09-00504.pdf. טסלה מודל 3, לדוגמה, נמכרת עם סוללות של 50-75 קווט"ש, כלומר בייצורן נפלטו 5.3-8 טון פד"ח. מכונית ממוצעת פולטת 120 גרם פד"ח לק"מ (גולף דיזל – כ-140 גרם לק"מ). חשבון פשוט מראה שמכונית ממוצעת יכולה לנסוע 44-67 אלפי ק"מ לפני שפלטה פד"ח בכמות שנפלטה מייצור הסוללות של טסלה חדשה 0 ק"מ (גולף דיזל – 38-57 אלפי ק"מ). כלומר, גם במדינות שבהן ייצור החשמל 100% ירוק, רכב קונבנציונלי יכול לנסוע על בנזין/סולר כמה שנים טובות לפני שמזהם כמו טסלה 3 חדשה 0 ק"מ. במדינות בהן ייצור החשמל מבוסס ברובו על שריפת פוסילים רכב חשמלי מזהם ללא ספק יותר מרכב בנזין/דיזל.
הנה, הבאתי לך הסבר השוואתי, אבל אני לא רוצה לעבוד אצלך.