גולשים כותבים: רויאל אנפילד אינטרספטור ברכיבת התרשמות

[DolevR]

כייף לקרוא את התגובות שלכם.

ההרצה באנפילד למעשה מורכבת משתי שלבים עיקריים: עד 500 קמ ועד 1600 ק״מ.
בתור אחד שקורא ספרי רכב וחוקר החלטתי להיצמד בדיוק למה שכתוב בספר רכב.
וזה אומר שב-500 ק״מ הראשונים לא עברתי 85 קמ״ש והעברות ההילוכים היו ממש בתחילתו של כל הילוך, לפעמים לפני שהמנוע מייצר מומנט או כח ...

בגדול ההתחלה הייתה מאוד קשה אבל בכל יום השתפרה, אפרט לכם קצת:
יצאתי מהסוכנות עם 6 ק״מ על השעון ונסעתי לבית בראש העין.
בדרך לא מצאתי את הניוטרל, הוא פשוט לא נכנס ולא משנה כמה הייתי עדין עם הדוושה- עדיין ב-20 ק״מ הראשונים היה סיוט למצוא את הניוטרל.
גם המנוע היה נשמע כאילו זרקו כמה מתכות וסגרו שם את כל העסק..
הכל היה קשה מידי ודברים לא התחברו לי.
אחרי 50 ק״מ כבר היה שיפור משמעותי והתחלתי לחבר את מכלול החלקים למקשה אחת.
הקפה הזה מתכתי מאוד ובהתחלה הוא גם היה ׳קצת׳ אלים בשבילי - העברות הילוכים קשות, תקתוקים מהגלגל הקדמי, ברקסים נושכים מידי...
אסכם ואומר שב-250 ק״מ הראשונים מאוד הבנתי את הסיסמא שאומרת שפעם הכלים היו מברזל והרוכבים מפלדה.
הייתי מסיים רכיבה עייף, עם גוף כואב כשיש פער דיי גדול ביני לבין המכונה.
מה שהחזיק אותי זאת קבוצת וואטסאפ מדהימה של המועדון וגם אותה הרגשה שהייתה לי מכלי המבחן.
*****
יש משהו מדהים כשאתה רוכב חדש שיוצא עם כלי חדש מהסוכנות,
אתה נוסע מ-א-ו-ד לאט, ברמה קיצונית ובהרגשה שלך - כולם סביב נוהגים כמו מטורפים.
אני זוכר כמה ארוכה הייתה בעיני הדרך מהסוכנות לראש העין ואיך העברתי אותה בפחד גמור.
אני ממקבל את ההרגשה הזאת לאותה תחושה כשאתה יוצא עם תינוק מבית החולים ואתה כל כך מפוחד שיקרה משהו אז אתה נוסע את כל הדרך בצורה אקסטרה זהירה.
*****
מבחינת צריכת דלק- לכל אורך ההרצה הייתי על 1:32 ק״מ לליטר.

ב-500 ק״מ נכנסתי לפודיום לצורך טיפול.
ידעתי כבר להגיד שהשסתומים צריכים כיוון קל.
משהו בפליטה לא היה לי מספיק סימטרי. המכונאי שלהם שהפגין ידע מטורף ומיומנות ברמה הגבוה ביותר שראיתי כיוון את השסתומים
החליף שמן ופילטר ונפרדנו לשלום.
מכאן הדרך כייפית יותר .
עכשיו אסור לעבור 6 אלף סל״ד שבהילוך שישי הם מתורגמים למהירות של 150 קמ״ש בערך.
אני בהגדרה לא קניתי את האופנוע בשביל המהירות הזאת, אבל כן נחמד כשיש לך את האופציה לצאת לעקיפה ואתה לא מוטרד יותר מזה שאתה בהרצה.

ביציאה מהפודיום ירדתי ל-431 ושם הרגשתי את האופנוע.
אי אפשר היה לעצור את החיוך מרוב אושר.
פתחתי לו גז חזק בפעם הראשונה ונפלט לי ״אחחחחחח.....״ כזה חלש בקסדה.
משם ואילך המשכנו לצבור קילומטרים ביחד
היום אנחנו בסך הכל על 2100 ק״מ של אושר.

מבחינת ההתנהלות ביומיום , כלי מדהים. נייקד גס ומבורזל , זאת ההגדרה הנכונה.
בכל רמזור כולם מסתכלים וזה לגמרי נחמד.

---
מבחינת דברים שמעצבנים:
* צינורות פליטה בשני הצדדים, זה יפה עיצובית אבל מאוד מקשה על החיים כשצריך לשמן שרשרת.
* בשונה מהאינטרספטור, ל-GT (או לקפה בקיצור) אין רגלית אמצע וזה מבאס את החיים! בשביל לשמן שרשרת אני מזיז את האופנוע קדימה ואחורה (זוכרים את הקטע של צינור פליטה שמקשה לשמן שרשרת? סיוט).
חוסר הרגלית אמצע גם בכללי מקשה על לבדוק שמן מנוע, לבצע טיפולים לבד וכו׳.
* מדיד דלק:
זה כבר סיפור מצחיק. באמת שהכלי הזה מושלם, פרט לדבר אחד... מדיד דלק.
יצאתי מפגישה לפני שבועיים, אני נכנס לכיכר ולפתע נדלקת לי נורת דלק, יוצא מהכיכר וכעבור דקה הגיבור הזה מצא עוד כמה טיפות במיכל ולפתע קפצו להם שני ריבועים על המדיד.
* בכללי, אני מתדלק כל 200 ק״מ, ברכיבה מנהלתית אני מצליח להוציא 1:24, ברכיבה מבצעית יותר הצריכה היא 1:21.
גם פה נכנס שוב המדיד של הדלק שכבר אחרי 160 ק״מ מדליק נורה.
* מיכל הדלק שלי הוא בערך 12 ליטר, אצל האינטרספטור זה 13.7 ליטרים.
כאילו, לא יכלתם לדאוג למיכל קצת יותר גדול לטובת טווח רכיבה? כאיזה שהוא מקום אני לגמרי מבין שככה בנויים קפה רייסרים או שאלה היו הנפחים של רוח התקופה. ובכל זאת - אני מאוד אוהב לחרוש עליו בטיולים... קצת מבאס לעצור לתדלוק כל 200 ק״מ.

---
צמיגים:
בעבר היו מוכרים את התאומים עם צמיגים של פירלי.
היו להם לא מעט ריקולים וגם לפי פורומים בחו״ל אנשים החליפו אותם אחרי פחות מ-10k.
היום האינפילדים נמכרים עם CEAT שזה יצרן שמעולם לא שמעתי עליו.
אבל בנתיים אני לגמרי מופתע.
הצמיג יחסית קשה ועושה רושם של איכותי לגמרי.

---
גימיק נחמד שאהבתי:
בתוך המשולשים מסתתרים להם רוב הכלים שאתם צריכים בכדי לטפל באופנוע לבד.
כייף להגיע הביתה בפעם הראשונה, לפתוח את המשולש ולגלות שם מעטפת עם כלי עבודה- בעיני זה מצביע על ירידה לפרטים.
שווה לגמרי.

---
לפני שבוע וקצת יצאתי לסיבוב עם אחי ובפעם הראשונה משכתי את המצערת מעבר למגבלות ששמתי לעצמי ברכיבה.
באיזור ה-160 התחיל לי נדנוד קל בזנב, אני לא יודע האם זה בגלל תיק זנב נחמד שהתקנתי בצורה לא מהודקת או שזה משהו אחר... אבל מהירויות כאלה הן לא מה שהגדרתי לעצמי.
מבחינת המנוע, אגב, הרגיש שאפשר לתת גם יותר
מסקנה שלי מהטיול זה להמעיט ברכיבות עם אחי.
---

טיולים בזוג:
כשרכשתי את הקפה בת הזוג שלי הודיע שהיא לעולם לא תיגע באופנוע, היא מפחדת והיא ממש לא בקטע.
לא לחצתי ולא דיברתי איתה.
ואז יום אחד אחרי ההרצה הראשונה היא באה ביציאה של ׳בוא ניסע לאמא שלך על האופנוע׳.
דאגתי לקסדה נוספת ויצאנו לרכיבה של כמה ק״מ.
כשהגענו לאמא שלי היא הכריזה שהיא לעולם לא עולה על האופנוע שוב.
משם נסענו לבילו, ואחר כך עשינו עוד טיול.
אגב, לטיול מועדון היא גם הצטרפה.
ועכשיו הסטטוס השתנה מ-״אני בחיים לא אעלה איתו על האופנוע״ ל-״כייף לרכב ביחד״ .
וזה המצב הנוכחי.
כשהיא רוכבת איתי אני משייט על 100 ולא יותר (זה מה שהיא דורשת) אבל לא מורגש שהכלי מתאמץ מידי או שזה מעייף מישהו מאיתנו יותר מידי.
כן יש לקחת בחשבון שזה לא כלי מודרני בהיבט הזה של נוחות רכיבה ובטח שלא בהיבט של רכיבה בזוג.
אבל, יש בזה משהו מאוד רומנטי
בעיקר כשמנסים להיצמד לסיפור של אותם כלים יוצאי מלחמת העולם השניה שאחר כך שימשו בתור מרוצים בין בתי קפה באנגליה.
הקפה שלי אמנם תוכנן 70 שנה בערך אחרי אותם מאורעות , אבל כל כולו כזה, וזה מספיק לי
ואגב, גם כסיפור זה ממש נחמד, מאיזה שהיא סיבה אנשים עפים על זה.

תמונה מתוך טיול המועדון
היה נפלא

WhatsApp Image 2021-12-03 at 17.28.01.jpg

[Commander]

ממליץ לך לרכוש מעמד אחורי לאופנוע. יהפוך את הטיפול באופנוע לנוח יותר. המחיר בסביבת 300 ש"ח.

[KKatkov]

כייף לקרוא את התגובות שלכם.

ההרצה באנפילד למעשה מורכבת משתי שלבים עיקריים: עד 500 קמ ועד 1600 ק״מ.
בתור אחד שקורא ספרי רכב וחוקר החלטתי להיצמד בדיוק למה שכתוב בספר רכב.
וזה אומר שב-500 ק״מ הראשונים לא עברתי 85 קמ״ש והעברות ההילוכים היו ממש בתחילתו של כל הילוך, לפעמים לפני שהמנוע מייצר מומנט או כח ...

בגדול ההתחלה הייתה מאוד קשה אבל בכל יום השתפרה, אפרט לכם קצת:
יצאתי מהסוכנות עם 6 ק״מ על השעון ונסעתי לבית בראש העין.
בדרך לא מצאתי את הניוטרל, הוא פשוט לא נכנס ולא משנה כמה הייתי עדין עם הדוושה- עדיין ב-20 ק״מ הראשונים היה סיוט למצוא את הניוטרל.
גם המנוע היה נשמע כאילו זרקו כמה מתכות וסגרו שם את כל העסק..
הכל היה קשה מידי ודברים לא התחברו לי.
אחרי 50 ק״מ כבר היה שיפור משמעותי והתחלתי לחבר את מכלול החלקים למקשה אחת.
הקפה הזה מתכתי מאוד ובהתחלה הוא גם היה ׳קצת׳ אלים בשבילי - העברות הילוכים קשות, תקתוקים מהגלגל הקדמי, ברקסים נושכים מידי...
אסכם ואומר שב-250 ק״מ הראשונים מאוד הבנתי את הסיסמא שאומרת שפעם הכלים היו מברזל והרוכבים מפלדה.
הייתי מסיים רכיבה עייף, עם גוף כואב כשיש פער דיי גדול ביני לבין המכונה.
מה שהחזיק אותי זאת קבוצת וואטסאפ מדהימה של המועדון וגם אותה הרגשה שהייתה לי מכלי המבחן.
*****
יש משהו מדהים כשאתה רוכב חדש שיוצא עם כלי חדש מהסוכנות,
אתה נוסע מ-א-ו-ד לאט, ברמה קיצונית ובהרגשה שלך - כולם סביב נוהגים כמו מטורפים.
אני זוכר כמה ארוכה הייתה בעיני הדרך מהסוכנות לראש העין ואיך העברתי אותה בפחד גמור.
אני ממקבל את ההרגשה הזאת לאותה תחושה כשאתה יוצא עם תינוק מבית החולים ואתה כל כך מפוחד שיקרה משהו אז אתה נוסע את כל הדרך בצורה אקסטרה זהירה.
*****
מבחינת צריכת דלק- לכל אורך ההרצה הייתי על 1:32 ק״מ לליטר.

ב-500 ק״מ נכנסתי לפודיום לצורך טיפול.
ידעתי כבר להגיד שהשסתומים צריכים כיוון קל.
משהו בפליטה לא היה לי מספיק סימטרי. המכונאי שלהם שהפגין ידע מטורף ומיומנות ברמה הגבוה ביותר שראיתי כיוון את השסתומים
החליף שמן ופילטר ונפרדנו לשלום.
מכאן הדרך כייפית יותר .
עכשיו אסור לעבור 6 אלף סל״ד שבהילוך שישי הם מתורגמים למהירות של 150 קמ״ש בערך.
אני בהגדרה לא קניתי את האופנוע בשביל המהירות הזאת, אבל כן נחמד כשיש לך את האופציה לצאת לעקיפה ואתה לא מוטרד יותר מזה שאתה בהרצה.

ביציאה מהפודיום ירדתי ל-431 ושם הרגשתי את האופנוע.
אי אפשר היה לעצור את החיוך מרוב אושר.
פתחתי לו גז חזק בפעם הראשונה ונפלט לי ״אחחחחחח.....״ כזה חלש בקסדה.
משם ואילך המשכנו לצבור קילומטרים ביחד
היום אנחנו בסך הכל על 2100 ק״מ של אושר.

מבחינת ההתנהלות ביומיום , כלי מדהים. נייקד גס ומבורזל , זאת ההגדרה הנכונה.
בכל רמזור כולם מסתכלים וזה לגמרי נחמד.

---
מבחינת דברים שמעצבנים:
* צינורות פליטה בשני הצדדים, זה יפה עיצובית אבל מאוד מקשה על החיים כשצריך לשמן שרשרת.
* בשונה מהאינטרספטור, ל-GT (או לקפה בקיצור) אין רגלית אמצע וזה מבאס את החיים! בשביל לשמן שרשרת אני מזיז את האופנוע קדימה ואחורה (זוכרים את הקטע של צינור פליטה שמקשה לשמן שרשרת? סיוט).
חוסר הרגלית אמצע גם בכללי מקשה על לבדוק שמן מנוע, לבצע טיפולים לבד וכו׳.
* מדיד דלק:
זה כבר סיפור מצחיק. באמת שהכלי הזה מושלם, פרט לדבר אחד... מדיד דלק.
יצאתי מפגישה לפני שבועיים, אני נכנס לכיכר ולפתע נדלקת לי נורת דלק, יוצא מהכיכר וכעבור דקה הגיבור הזה מצא עוד כמה טיפות במיכל ולפתע קפצו להם שני ריבועים על המדיד.
* בכללי, אני מתדלק כל 200 ק״מ, ברכיבה מנהלתית אני מצליח להוציא 1:24, ברכיבה מבצעית יותר הצריכה היא 1:21.
גם פה נכנס שוב המדיד של הדלק שכבר אחרי 160 ק״מ מדליק נורה.
* מיכל הדלק שלי הוא בערך 12 ליטר, אצל האינטרספטור זה 13.7 ליטרים.
כאילו, לא יכלתם לדאוג למיכל קצת יותר גדול לטובת טווח רכיבה? כאיזה שהוא מקום אני לגמרי מבין שככה בנויים קפה רייסרים או שאלה היו הנפחים של רוח התקופה. ובכל זאת - אני מאוד אוהב לחרוש עליו בטיולים... קצת מבאס לעצור לתדלוק כל 200 ק״מ.

---
צמיגים:
בעבר היו מוכרים את התאומים עם צמיגים של פירלי.
היו להם לא מעט ריקולים וגם לפי פורומים בחו״ל אנשים החליפו אותם אחרי פחות מ-10k.
היום האינפילדים נמכרים עם CEAT שזה יצרן שמעולם לא שמעתי עליו.
אבל בנתיים אני לגמרי מופתע.
הצמיג יחסית קשה ועושה רושם של איכותי לגמרי.

---
גימיק נחמד שאהבתי:
בתוך המשולשים מסתתרים להם רוב הכלים שאתם צריכים בכדי לטפל באופנוע לבד.
כייף להגיע הביתה בפעם הראשונה, לפתוח את המשולש ולגלות שם מעטפת עם כלי עבודה- בעיני זה מצביע על ירידה לפרטים.
שווה לגמרי.

---
לפני שבוע וקצת יצאתי לסיבוב עם אחי ובפעם הראשונה משכתי את המצערת מעבר למגבלות ששמתי לעצמי ברכיבה.
באיזור ה-160 התחיל לי נדנוד קל בזנב, אני לא יודע האם זה בגלל תיק זנב נחמד שהתקנתי בצורה לא מהודקת או שזה משהו אחר... אבל מהירויות כאלה הן לא מה שהגדרתי לעצמי.
מבחינת המנוע, אגב, הרגיש שאפשר לתת גם יותר
מסקנה שלי מהטיול זה להמעיט ברכיבות עם אחי.
---

טיולים בזוג:
כשרכשתי את הקפה בת הזוג שלי הודיע שהיא לעולם לא תיגע באופנוע, היא מפחדת והיא ממש לא בקטע.
לא לחצתי ולא דיברתי איתה.
ואז יום אחד אחרי ההרצה הראשונה היא באה ביציאה של ׳בוא ניסע לאמא שלך על האופנוע׳.
דאגתי לקסדה נוספת ויצאנו לרכיבה של כמה ק״מ.
כשהגענו לאמא שלי היא הכריזה שהיא לעולם לא עולה על האופנוע שוב.
משם נסענו לבילו, ואחר כך עשינו עוד טיול.
אגב, לטיול מועדון היא גם הצטרפה.
ועכשיו הסטטוס השתנה מ-״אני בחיים לא אעלה איתו על האופנוע״ ל-״כייף לרכב ביחד״ .
וזה המצב הנוכחי.
כשהיא רוכבת איתי אני משייט על 100 ולא יותר (זה מה שהיא דורשת) אבל לא מורגש שהכלי מתאמץ מידי או שזה מעייף מישהו מאיתנו יותר מידי.
כן יש לקחת בחשבון שזה לא כלי מודרני בהיבט הזה של נוחות רכיבה ובטח שלא בהיבט של רכיבה בזוג.
אבל, יש בזה משהו מאוד רומנטי
בעיקר כשמנסים להיצמד לסיפור של אותם כלים יוצאי מלחמת העולם השניה שאחר כך שימשו בתור מרוצים בין בתי קפה באנגליה.
הקפה שלי אמנם תוכנן 70 שנה בערך אחרי אותם מאורעות , אבל כל כולו כזה, וזה מספיק לי
ואגב, גם כסיפור זה ממש נחמד, מאיזה שהיא סיבה אנשים עפים על זה.

תמונה מתוך טיול המועדון
היה נפלא

WhatsApp Image 2021-12-03 at 17.28.01.jpg

תודה על השיתוף!
בתמונה מהטיול נראה שיש כבר לא מעט טווינס שמסתובבים להם בחוץ...