באחת מרכיבות השטח שלי בשומרון ליד הבית, פגשתי חבר'ה מהכפר ליד. אחד על יוסאנג דו-שימושי, השני על קטנוע הונדה ישן כלשהו.
מה אגיד לך, ההונדה עשה שבילים. פה ושם גרד את הגחון על סלעים - אבל עשה.
כאמור, איפה שעובר פרייבט, עובר אופנוע - אבל לא בכל מקום שעובר אופנוע עובר גם פרייבט.
מצד שני, נסיעה בשטח (לצורך העניין - כל מה שחורג מהגדרה של "שביל לבן": שבילי 4X4 בוציים או עם אדמה רכה, חול, אבנים חופשיות) על כלי שלא נועד לכך (אופנוע כביש עם צמיגי כביש) זאת חוויה מפקופקת - זחילה איטית עם מנוע רותח, שתכלול כנראה הרבה נפילות.
האנפילד הוא ממש לא הבחירה הגרועה ביותר בשביל לקבל את החוויה המפוקפקת הנ"ל, כי הוא נבנה עבור כבישים שמזכירים את מה שמוגדר אצלינו כ"שטח קל-בינוני".
עם זאת, אני בטוח שהוא אפילו לא יתקרב לקצב של CRF250L צנוע בתנאים האלה. אז בשביל מה? ואם כבר אנפילד לשבילים - למה לא הימליאן? אתה מעדיף את הקלאסיק משיקולים אסטטיים?