מסכים לכל מילה של שושנים ומוסיף:
אופנוען מבין ש"רשיון לאופנוע" זה לא אותו דבר כמו לדעת לרכוב ושמוטלת עליו אחריות כבדה על עצמו ועל זולתו ללמוד את הכלי שלו, ללמוד את הסביבה ובעיקר לתפעל אותם כל הזמן בגישה אחראית ובוגרת. כשעברתי הכשרה אצל "מאומן" פנגס הכניס לי לראש משהו שלקחתי לחיים: "גם מה שלא באשמתך הוא באחריותך" הגישה הזו של לקיחת אחריות על עצמך ועל הסובבים אותך היא מה שמאפיין, בעיניי, אופנוען אמיתי. בשונה ממישהו עם גופיה שעושה וילי באמצע רחוב זבוטינסקי, שהוא יש לו אופנוע ו(לפעמים) יש לו רשיון לאופנוע אבל אין לו state of mind של אופנוען. לדעתי.
ומזה נגזרת דעתי על אקדח. אקדח, כמו אופנוע, הוא כלי לביצוע עבודה. צריך לגשת עליו באחריות, במקצועיות ובקור רוח. ללמוד את הנושא, לתרגל גם את השרירים וגם את התודעה. להריץ בראש מקרים ותגובות. לא לצוף. להשקיע.
מי שיודע בעצמו שהוא מסוגל לרמה כזו של מחוייבות, אני חושב שיש עליו חובה חברתית בתקופה שלנו להעלות את רמת האבטחה המצרפית שיש בציבור. אבל מי שלא רואה את עצמו מחוייב למקצועיות כזו, שיעזוב את זה. רוב הסיכויים שבזמן אמת זה לא יעבוד לו, אם זה בכלל יהיה עליו, ואולי אפילו יעשה נזק. ולא, שירות צבאי הוא לא ערובה לכל הנ"ל.