מדהים היה לראות כמה הפוליטיקה תופסת חלק משמעותי בדיון: רם בן-ברק כנושא דברם של הירוקים הרדיקלים, וואליד טאהא כמגן חופש התנועה האבסולוטי של הבדואים (ועל הדרך מנהל את הדיון תוך שהוא משפיל אנשים אחרים, ושכל אחד ייקח את זה לאן שהוא חושב), אופיר סופר מתמקד בפשיעה חקלאית לאומנית, ורם שפע בא עם כוונות טובות אבל עושה הכל עקום, בעיקר איסור על חופש תנועה בשם ערכים נעלים, מה שנקרא לשפוך את התינוק עם המים.



ציטוט ההודעה בתגובה