קרא שוב, כל השבילים מותרים. בנוסף אזורי פורענות מוגדרים לכל דיכפין.
מי יחליט מה זה שביל ומה לא?
הפקח ובמקרה של בקשה למשפט- השופט. לכולם יש טלפונים עם מצלמות ו- GPS והצדק ינצח.
מי שהורס ורוכב \ נוהג שלא על שביל יסתכן בקבלת פטיש 5ק"ג בראש.
אני לא בעד עודף חקיקה אבל מי כמוך יודע שהמציאות השתנתה ובשנים האחרונות יש עליה אדירה בכמות הכלים שמסתובבים בטבע. יהיה מי שירכב בשבילים קיימים (ויש המון שבילים קיימים מאתגרים) ויהיו את אלה שיסתכנו ויהיו את אלה שיתפסו. כיום כל טמבל הורס את הטבע בלי דין ובלי דיין ואת זה צריך לעצור.
למיטב הבנתי החוק הקיים מאפשר להרוס ולכן הוצעה החקיקה.
כדי להימנע מדמגוגיה- את מה שמחפשים בטבע חובבי האקסטרים אפשר לסכם באחיזה נמוכה (בוץ דרדרת, סלעים) מכשולים (מדרגות, בולי עץ) ושיפועים. הם לא מחפשים סירה קוצנית ולא יחמורים ולא קיני חוגלות. את הדברים האלה אפשר לספק בקלות במתחמי התחרעות קיימים או להכשיר באזורים שכבר מתאימים. ארבעה כאלה ברחבי הארץ וכל אחד יוכל להינות מאנדורו רך או קשה בלי בג"צ ובלי בצלם.
מי יממן?
שנה של שופל זה כסף קטן לעומת הנזק, עלויות הפיקוח.
מי יבטח?
אין ביטוח. זו לא דרך אלא אתר התחרעות.
צלע גבעה באורך 250 מ' עם 8 דרכים לפיסגה:
Clipboard01.jpg