ביטוח אישי ולא פר-כלי, ו/או הוזלה של הביטוח - זה כנראה הסעיף שתוקע את ההתפתחות של הדו"ג הכי חזק.
נתיבי תחב"צ - מבורך ומתבקש. הייתי גם מוסיף את "תקנות השוליים" הלא רשמיות לחוק.
הקלה במיסים - מבורך, אך לא סביר (גם ככה המס על כלים קטנים ובינוניים נמוך יותר מרכב).
אני הייתי מוסיף - הסרת כל החסמים ליבוא אישי של חלקים (חדשים ומשומשים). מחירי החלקים בארץ מטורפים לגמרי, ובמקרה של דו"ג - אחוז גבוה יחסית של רוכבים מטפל בכלי לבד ברמה כזאת או אחרת. לא פעם ראיתי רוכבים שממשיכים לרכב עם דיסק בלם גמור, או בולם אחורי גמור, כי דיסק חדש עולה קרוב ל-1000 שקלים ובולם חדש עולה בארץ פי כמה מזה. באותו הזמן, באיביי ניתן להשיג את החלקים האלה כמשומשים, במצב תקין ועם בלאי מינימאלי בעשרות דולרים בודדים - אך לא ניתן להכניס אותם לארץ, משום שאלה "חלקי בטיחות משומשים" והיבוא אסור.
אם זאת, עידוד של כלי הדו"ג בצורה עיוורת יגרום בהכרח לעליה משמעותית בכמות הפצועים וההרוגים.
הוראת הרכיבה בישראל נתקעה אי-שם בשנות ה-60 של המאה ה-20, ואינה מכינה את הרוכבים כלל ל"חיים האמיתיים" בכביש.
אני יודע שהיו בעבר ניסיונות לעדכן את מערך הוראת הרכיבה, אך למיטב ידיעתי - השיטה לא שונתה.
משום שעליה בנפגעי התאונות לא נראת טוב בכותרות, אני מאמין ששרי הממשלה יטרפדו כל תהליך שמנסה לעודד שימוש בדו"ג.