את קובי הכרתי לפני כשלושים שנה אולי קצת פחות, לקובי הייתה מוסטנג אפורה יפה, לפני שהחליף אותה בשברולט קאמרו, התחרט
וקנה אותה שוב כשהשברולט נשארה איתו גם והוא חי בשלום עם המלחמה פורד נגד שברולט.
קובי היה מגיע לעיתים רחוקות למפגשי האספנות שלנו, הוא הקים מועדון משל עצמו שנקרא "זונות הדלק" (באנגלית זה נשמע נכון),
והיה מבלה איתם המון, בעיקר מתחת לראדר המשטרתי בלילות חשוכים וכבישים נידחים.
פחות עניין אותו עניין המקוריות והוא היה שקוע לחלוטין בעניין הכוח, הרבה כוח. מיותר לציין שבארץ היה הדבר לא חוקי, דבר שהעמיד
אותו בצד הפחות נחמד של החוק, לא בגלל שהוא היה פושע או אנרכיסיט, אלה פשוט בגלל שהוא היה "ראש דלק" (שוב באנגלית).
יום אחד, או אולי זה היה בכלל ערב רווי אלכוהול, הוא אמר לי: "אני עובר לארה"ב" נמאס לי.
ייחסתי את זה לכמות הבירה ששתה, או אולי לסוג מסוים של סיגריות שאהב, אולי אפילו הייתי קצת יותר מדי ספוג בבירה בשביל להאמין
אבל זה פשוט קרה, קובי (שם אמתי) נעלם.
בהתחלה שמרנו על קשר, הבטחנו ביקורים הדדים הוא הגיע, אני לא, הוא קנה שם ההמון מכוניות ועשה בדיוק מה שהוא אהב קובי פורח.
שאלתי אותו פעם, כשתפסתי אותו פיקח וברגע נדיר של כנות, קובי אתה לא מתגעגע לארץ למשפחה לחברים?
"אני מתגעגע אש" אמר, "אבל פה בארץ, אני לא יכול לעשות את מה שאני הכי אוהב, פשוט לא"...
אז למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו?
ציטוט ההודעה בתגובה