4300 ק"מ

עצימות גבוהה- אחרי שחרשתי בשבועיים האחרונים סרטוני הדרכה של רכיבה טכנית מכל העולם, גיליתי שאני עושה הכל די בסדר, אני מדויק
אני רוכב נכון לפי כל חוקי הפיזיקה, למדתי את המגבלות ואני יושב בשטח הבטוח שלפניהם, אבל משהו לא הסתדר לי עמוק בפנים. אני לא נקי
מטעויות, יש לי פרק זמן שאני צריך "להתחמם" ולבצע את כל התאוריה בפועל, אני לוקח מקדמי בטיחות הרבה יותר גבוהים מהנדרש והרכיבה
שלי לא...עגולה, לא מושלמת...תחושה שקשה לי להסביר אבל אני יודע עמוק בפנים שאני עדיין לא שם. אני לא מחפש מסלול, להפך אני מחפש
רכיבה שלמה רכיבה שתיתן לי הכל מהכל שזה בדיוק הגבול בין רכיבה חסרת אחריות לחלוטין לרכיבה מקצועית נכונה טובה על השנייה, נקיה וחפה
מטעויות. אני יודע מה אני מחפש לא בטוח שהצלחתי להעביר את זה הלאה.

רכיבה בכביש ציבורי בניגוד למסלול, היא רכיבה שצריכה להביא מעבר לנתונים הרגילים של הרכיבה הספורטיבית, גם את הקורה בשטח, אף אחד
לא מתחזק את המסלול/כביש, יש הפרעות והפתעות לרוב, יש הסחות דעת, ויש צורך להתחשב בהרבה משתנים נוספים שמעמיס על תוצאות
הרכיבה.

אחת הבעיות שלי היא שהורדתי את מרכיב האגרסיביות ואת תאבון הניצחון כיביתי יהיה יותר נכון להגיד, לא מחפש להיות ראשון, לא מחפש להוכיח
כלום, האגו שוכב במחסן בבית וכל רכיבת סולו היא ההזדמנות להתאמן נכון ובשקט בטכניקות. ואז נכנסים המשתנים האחרים של הכביש הציבורי.

אז אתמול הייתי צריך לעשות משהו בצד השני של העיר, זה שקרוב לכבישים "שלי" תמיד שאני באזור אני בוחר בדרך הכי ארוכה הביתה שעוברת
ע"י בית שמש, נכון שזה מוסיף קצת יותר מ-100 ק"מ ושעה וקצת אבל...אופנוע וכזה....

החלטתי שהיום מתאמנים בכוח, מהירות והרבה, משתמשים יותר בבלמים שזה ההפך מהמשחק שלי "וואיי הלכו הברקסים, נסתדר" אלה דומה יותר
ל- "מישהו שפך סחוג לאגזוז שלי". החוקים עד הילוך 3, סל"ד עד לאדום, בעצם 500 לפני בגלל ההתראה. ולא מרחמים על הגשש של הרגלית.

אם למישהו זה נראה קצת קיצוני, אז נכון, זה ככה, בהנחה שהשלישי מגיע פי שלוש מהמהירות המותרת בכבישים האלה. הכבישים רחוצים אחרי
הגשם ותנועה בשעה שבחרתי מעטה מאד ועדיין אני בוחר לשמור על שפיות ולא להגיע למקומות מסוכנים, אלה רק לשפר את הטכני האגרסיבי.

אז אחרי רכיבה מנהלית ולאחר שהמאווררים הופעלו כבר כמה פעמים בתוך העיר, הצמיגים התחממו ניסיתי את הכיוון הבא של המתלים:
מצב ניהול מנוע: כביש-תגובות פחות תזזיתיות של תגובות המנוע שמסייעות להגיע לרגש מושלם במצערת הגז.
מצב מתלים: זוג + מטען- מקשיח את הבולמים מקבל באהבה את תוספת המשקל (שלי של הארגזים ושל הציוד שבתוכם).
מצב מוזיקה: שירים שקטים.

זמן לשחרר את השד...

וואוו פתאום הכל מתחבר, הגומי של הצמיגים האלה היה זקוק כנראה לאתגר של הכוח שיורד לכביש ומרגישים מצוין, רצועת הכוח
מהמנוע מאפשר להאצות מהירות לפני הבלימות של המנוע והבלמים בסיבוב התורן, הבלמים נושכים היטב בגלל עצמת המשיכה,
והכל מרגיש בבית, נכון מדויק, במקום ובעוצמות הנכונות.
יכול להיות שהמהנדסים של האופנוע הזה כיוונו לרכיבה כזו, שזה בדיוק מה שהבהמה הזאת צריכה, מכה חזקה לצלעות ושחרור
הרסן? מפתיע לטובה אין ספק, אבל יוצרת דילמה חדשה כי אם בתיור עסקינן, מה לרכיבה כזו ולאופנוע כי אז הוא מאבד בעשרות
אחוזים מהיכולת הנתונה באופן השימוש הקבוע ויוצר דפוס רכיבה חדש שאינו מתאים ליעוד, או מסתיר בתוכו אופנוע נוסף לשימוש
"אחר"?
אין ספק שצריך לבדוק את הנושא הרבה יותר לעומק.

אח"כ בבית המחשב מספר לי שצריכת הדלק עלתה ב-40%...והצמיג האחורי סגר את הפס...