ירדנו בבוקר אמש אחרי לילה במלון בוטיק גבוה בהרים כשהמטרה להצפין לכיוון המנזרים התלויים, דרך גשר ריו אנטוריו, שהוא בפני עצמו מונומנט מרשים, מזג האוויר היה סגרירי ורוח והים שחלף לידינו ניצבע ב-50 גוונים של כחול. (תיכף תראו בתמונות, סבלנות). הוויז הארור החליט על דעת עצמו להכיר לנו את כל הכפרים והפסגות המושלגות סביב המלון בטמפרטורה נעימה של כ-4 מעלות, עד שחלטנו לתפוס יוזמה בלעדיו ואם הים למטה אז אנחנו נרד בירידות ולא נקשיב להנחיות המבולבלות שלו. וייז פעם ראשונה...חצינו את הגשר המרשים לא לפני שהצטלמנו והתנחלו במסעדה לנסות ולהבין איפה נישן בלילה. בהחלטה ג'ינג'ית אמיצה נבחר שוב מלון...בהרים...העננים התחילו לסגור עלינו והוויז החליט לנסות ולפרוץ איתנו דרך שאפילו למקומיים אין מושג איפה היא מסתיימת אז כשהוויז הבין שהוא הסתבך, הוא הפסיק לעבוד...גוגל מאפס הסכים להצביע על המיקום שלנו אבל החליט שאין שם דרך בסביבה וניסתדר לבד כי קר לו ותיכף נגמרת לו הסוללה, אז בהשפעת וואסקו דה גאמה, מגלה הארצות הנודע החלטנו לחזור אחורה לפי הזכרון המשותף, מרפי החליט שזה הזמן לסופת ברקים ורעמים והמון מים. עצרנו בתחנת דלק נידחת, והמקומיים שריחמו עלינו הוציאו לנו קפה חם. למלון הגענו באור אחרון רעבים אך רצוצים...20230419_161817.jpg
ציטוט ההודעה בתגובה