22890 ק"מ

רוכב לנחם חבר בבית בגבעת ישעיהו, הזדמנות נהדרת לכבישים נהדרים של פעם, כבישי הרים לא מפולסים עם זוויות,
עיקולים, והפרשי גובה, הכבישים האלה נעלמים הרבה בזמן האחרון לטובת כבישים מהונדסים לטובת נהג האוטומטית
החשמלית, שנמצא במחשב. נעלמה חדוות הרכיבה הצורך ברוכב מיומן שיודע מה הוא עושה, לטובת יעילות וחיסכון בזמן.

הוויכוח על אופנוע אוטומטי/חשמלי בלי לב ונשמה, מתעצם כשאצלי ברור שאני הולך אחורה ולא ממשיך מכאן עם הזרם,
מה זה אומר? זה אומר כמה דברים:

1. אני יכול להרשות לעצמי לרכוב יותר בחו"ל - זה נותן לי המון עניין, המון ניסיון והמחשבה כרגע לרכוש אופנוע אירופאי
שם לצרכיי.

2. אני מחזיק היום 2 אופנועים שונים, אחד מהם מושבת בגלל תשלומי הביטוח. החלפה שלו באופנוע אספנות - ביטוח מוזל
סגנון רכיבה שונה - נשמה.

3. אופנוע יום יומי מהשנים האחרונות לרכיבה בשניים פה בארץ וככלי שימושי.

איך זה יתבצע בפועל.

1. אני בעל אזרחות כפולה אירופאית מה שמאפשר לי בתנאים מסיומים (לא נכנס לזה כרגע) לקנות אופנוע שם ולאפסן
אצל דילר. ככה חוסך את ההשכרה.

2. הבימרן יימכר לטובת פרויקט של אופנוע אספנות מלהיב (אותי) הארלי, או יפני משנות השמונים,
אולי דוקאטי מיוחד? מעניין.

3. הורסיס ישאר לעוד שנים רבות, הוא יעיל, הוא נהדר, הוא כמה אופנועים בקליפה אחת, אמין ובדיוק מה
שאני צריך יום יום.

עוזבים את ירושלים, כן ירושלים סוגרת עלי, היא שינתה פנייה היא הפכה זרה ומנוכרת ואני מרגיש בה קלסטרופוביה,
אז אולי לצפון, או לדרום או אולי אפילו לטוסקנה הישראלית והמושבים בסביבת בית שמש בואכה קריית גת.
בית אבן חד קומה בריכה, מקום לרכבים שלי ובעיקר לאופנועים (כן גם רכב אספנות יהיה)
והחופש לעשות מה שבא לי, בעיקר מה שאני עושה היום אבל... משופר ובתנאים אחרים שאני יוצר.

אז הפסקתי לקרוא על אופנועים אוטומטים, בדיוק כמו שאני לא מסתכל על קטנועים, אופנוע חשמלי מוקצה מחמת
המיאוס, אבל האינטרנט שלי מוצף באופנועי פרויקט עם נשמה, כלי אספנות וחופש.

מתחילים לעבוד על זה.